המשיח יכרות ברית חדשה

הפנייה: ירמיהו לא 34-31

התגשמות: מתי כו 28; מרקוס יד 24; לוקס כב 20; הראשונה לקורינתים יא 25; השנייה לקורינתים ג 6; אל העברים ז 22, ח 13-6, ט 15, י 18-14, יב 24

הביטוי "ברית חדשה" מופיע שבע פעמים בספר הברית החדשה ולעיתים קרובות היא פשוט: "הברית", ביחס להקשר שבו מופיע המונח. אזכורים לברית הזאת מופיעים במיוחד באיגרת אל העברים, אבל גם במהלך סעודת הפסח האחרונה של ישוע ובקטעים נוספים.

כל המקרים האלה מחזירים אותנו לספר ירמיהו לא 34-31, שם אלוהים מבטיח לישראל שהוא יכרות איתם ברית חדשה. כך אלוהים מתאר את הברית הזאת: "לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (פס' 32). במילים אחרות, לא כברית משה, תורת משה.

השאלה הראשונה והגדולה היא מתי הברית הזאת תתחיל להשפיע? ישוע, בסעודה האחרונה, בסעודת הפסח האחרונה שלו, הצהיר שהברית הזאת תתחיל עם דם שנשפך, קורבן ומוות:

הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם (לוקס כב 20).

כתשובה מקדימה לשאלות שתעלינה, ישוע מבהיר בבשורת מתי שהמוות הזה הוא בהחלט כפרה על חטאינו:

כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית [הַחֲדָשָּׁה] הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים (מתי כו 28, ראה גם מרקוס יד 24).

שאול השליח מתייחס לאירוע הזה כשהוא מזכיר למאמינים בקורינתוס:

כֵּן גַּם לָקַח אֶת הַכּוֹס לְאַחַר הַסְּעוּדָה וְאָמַר: "הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי בְּכָל עֵת שֶׁתִּשְׁתּו". הראשונה לקורינתים יא 25

הברית שנכרתה עם ישראל דרך משה הייתה, בין היתר, תזכורת ליציאת מצרים כפי שניתן לראות מפסוקים אלה:

אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי; וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ. שמות יט 5-4

כמשיח, ישוע מוביל אותנו ל"יציאת מצרים" גדולה יותר, כזאת שהולכת בעקבותיה של הראשונה. התנ"ך חזה שבסופו של דבר תהיה יציאת מצרים חדשה וגדולה יותר מזאת שהתרחשה כשבני ישראל יצאו ממצרים. בגלל  הישועה שישוע מספק, אנחנו שותים מכוס סעודת הפסח האחרונה שלו ובכל פעם שאנחנו עושים זאת אנחנו זוכרים אותו ואת ישועתו.

הרעיון של ברית חדשה מודגש ביתר שאת באיגרת אל העברים שנכתבה ליהודים המאמינים בישוע. הדגש הוא במיוחד על כך שהיא תהיה ברית טובה יותר מברית משה. גם ירמיהו טוען זאת באותה מידה בנבואה שהזכרנו לעיל, והאיגרת אל העברים מצטטת את ירמיהו, במקביל לאזכורים נוספים מהתנ״ך על אותה ברית חדשה. ראה את הפסוקים הבאים מהאיגרת אל העברים:

כָּךְ גַּם טוֹבָה יוֹתֵר הַבְּרִית אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ נִהְיָה עָרֵב לָהּ. אל העברים ז 22

ההקשר בפסוק שלעיל הוא הכהונה; ישוע הוא הכוהן שלנו המתווך בינינו לבין אלוהים. על פי הפסוקים הקודמים, אלוהים הבטיח לנו את כהונתו, מה שהופך את הברית שהוא מביא לטובה יותר מברית משה. לאמיתו של דבר, לכוהנים במאות שקדמו לישוע ובימיו יצא שם של מושחתים, ולרוב זה היה בהחלט מוצדק. כהונתו של ישוע לא הייתה כלל נתונה לשחיתות או לעליות וירידות של בני האדם שבמקרה תפסו באותם ימים את משרת הכהונה. אלוהים עצמו ערב לכך שכהונתו של ישוע היא לנצח מוסרית, טהורה וקיימת למעננו. וזאת משום שכהונתו קשורה לברית טובה יותר.

בפרק ח, האיגרת אל העברים מצטטת ישירות מירמיהו:

וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ הִשִֹיג כְּהֻנָּה נַעֲלָה יוֹתֵר, בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהוּא מְתַוֵּךְ שֶׁל בְּרִית מְעֻלָּה יוֹתֵר אֲשֶׁר נוֹסְדָה עַל הַבְטָחוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר. אִלּוּ הָיְתָה הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה בְּלִי חִסָּרוֹן, לֹא הָיָה נִדְרָשׁ מָקוֹם לַשְּׁנִיָּה. הֲלֹא בְּהוֹכִיחוֹ אוֹתָם הוּא אוֹמֵר:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־יהוה,
וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה;

לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם
בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,
אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי
וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם, נְאֻם־יהוה.

כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל
אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם־יהוה:
נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם
וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה,
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים
וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם,

וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ
וְאִישׁ אֶת־אָחִיוּ לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת יהוה;
כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי
לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם.

כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם,
וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד."

הִנֵּה בְּאָמְרוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַה שֶּׁנוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרוֹב לַחֲלֹף. אל העברים ח 13-6

הקטע הזה מראה קודם כול שישראל הפרו את ברית סיני ובתגובה אלוהים תכנן לקיים ברית טובה יותר. ברית טובה יותר שבאה דרך ישוע. המחבר כותב שהברית הישנה "קרובה לחלוף", אולי משום שהוא כותב כאשר המקדש עומד להיחרב או שזה עתה נחרב.

קטעים נוספים בהקשר ניתן לקרוא מהשנייה לקורינתים ג 6; עברים ט 15, י 18-14, יב 24

אם כך, השאלה הראשונה הגדולה הייתה מתי הברית החדשה תיכנס לתוקף? השאלה השנייה היא מהי הברית החדשה? על אף שהיא "לא כברית" משה, היא לא מהווה הריסתה של הברית הקודמת אלא את התגשמותה. במתי ה 17, ישוע אמר:

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם.

בפועל, המשמעות היא שכל העקרונות המוסריים של ברית משה עודם איתנו. הם משקפים את אופיו הבלתי משתנה של אלוהים. הברית החדשה מעוררת מודעות פנימית לתורת אלוהים ולסליחת חטאים. כמו שישוע הביא את מלכות האלוהים בדרך ראשונית אך לא סופית, כך עשה גם עם הברית החדשה. למאמינים, באמצעות רוח הקודש, יש מודעות פנימית לדרישות של אלוהים ולכפרה על חטאיהם. אבל מודעות פנימית זאת אינה שלמה כעת כפי שתהיה ביום מן הימים.

יועיל לנו לראות מה אומרת המסורת היהודית על התורה, על תורת משה. לפי היהדות המסורתית, מרכזיותה של התורה ואופייה הנצחי הם עובדה חד משמעית. יהודים מסורתיים מאמינים שהתורה כפי שיש לנו עכשיו לעולם לא תשתנה או תסתיים.

עדיין, זוהי איננה הדעה בקרב כל היהדות המסורתית. החוקר מארק ב. שפירו דיבר על יג עיקרי האמונה של הרמב"ם שנכתבו בימי הביניים ומשמשים כיסוד לחלק גדול ברבנות המסורתית:

העיקרון התשיעי טוען: שזאת התורה לא תהי מוחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת ה'. הרמב"ם חוזר ומתעקש גם בעוד מקומות שמצוות התורה והתורה שבעל פה לעולם לא יבוטלו, גם לא בימי המשיח. זוהי אומנם עמדה פופולרית בקרב רשויות רבניות והמקור שלה תלמודי, אך היא כמעט ואיננה מתקבלת פה אחד (תרגום חופשי).

יש מגוון דעות רבניות הטוענות ש"בעולם הבא" או בימות המשיח יהיו שינויים רבים בתורה. למשל:

"אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבוא" תלמוד בבלי – נידה סא ב

"אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵצֵא, חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא'" ויקרא רבא יג ג

"והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י משיח" ילקוט שמעוני תכ"ט. (ראה גם יעב"ץ, מגדל עוז 26 ב-ג.)

להלן סיכומו של שפירו על ר' יעקב יוסף מפולונאה – 1782: "בעתיד לא יהיה למצוות מרכיב פיזי אלא רק רוחני. כך, למשל, אדם יוכל ללבוש צמר ופשתן מכיוון שאלה הם רק הצורה החיצונית של המצווה, שבעתיד תלך ותיעלם. רק המרכיב הרוחני של המצוות הוא נצחי (תרגום חופשי).

וכך מסכם שפירו: "ממה שראינו עד כה ניכר כי יש עמדה רבנית משמעותית המצהירה שהמצוות יבוטלו בימי משיח" (תרגום חופשי).

אם ישוע הוא באמת המשיח – כפי שחסידיו מאמינים – אז סביר מאוד להניח שהברית החדשה שעליה דיבר ירמיהו החלה במותו המכפר של ישוע ובתחייתו, כפי שהוא עצמו לימד וכפי שמודגש גם באיגרת אל העברים. הואיל ויש לנו עתה ברית חדשה אנו יכולים לצפות שתורת משה כפי שמופיעה בחומש, תשתנה ותתחדש גם היא. חסידי ישוע מבינים שהעקרונות המוסריים הכלולים בכל תרי"ג מצוות התורה עדיין תקפים, אך ביטויים השתנה לעידן חדש. רבים מהטקסים והמצוות הנוגעים לישראל כחברה קדומה כבר אינם חלים בעידן חדש זה מאז ביאת המשיח, בעוד טקסים ומצוות אחרים כן ישימים ואפילו הועמקו. עם דברים אלה, נראה שחכמים רבים מההיסטוריה היהודית היו מסכימים.

ידיעתנו על אלוהים הגיעה אלינו בדרך חדשה ועמוקה יותר ואיתה סליחת החטאים. הידיעה הזאת חצתה את גבולות ישראל והגיעה אל העמים שגם הם בוטחים בישוע המשיח. אין ספק שעכשיו זה באמת משהו "חדש"!