המשיח – גאולה וחיים

הפנייה: ישעיהו סא 2-1

התגשמות: לוקס ד 21-16

ישעיהו פרק סא והפרקים הסמוכים לו מדברים על העתיד הנפלא הצפוי לישראל. התיאור גולש לדימויים שמרמזים על ימות המשיח. את ההד של ישעיהו ס 20 אפשר לשמוע, למשל, בספר התגלות[1] כא 23 כשיוחנן השליח מתאר שם את אחרית הימים.

בישעיהו סא 2-1 אנחנו קוראים: "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי". פרשנים תוהים מיהו ה"אותי" בקטע הזה. האם זהו הנביא? האם הוא עבד ה' שאותו פגשנו בפרקים קודמים?

בבשורת לוקס ד אנחנו מוצאים את התשובה לשאלות האלה. בפסוק 16 נאמר שישוע "כמנהגו" הלך לבית הכנסת בכל שבת. ישוע פוקד את בית הכנסת בכפר ילדותו, כפר עני ובו 400 איש. בבתי הכנסת בימינו נוהגים לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע למשך שנה ואת הקטע הנבואי, ההפטרה, המתכתב איתה. (בעבר, קיימו גם מחזור קריאה של שלוש שנים אשר עדיין מתקיים בכמה קהילות.) איננו יכולים לומר בוודאות איך נהגו במאה הראשונה, אבל בלוקס ד, ישוע קורא מהקטע הנבואי, מההפטרה, את הקטע שמתכתב עם פרשת השבוע:

כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי,
יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵֹר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה."  לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶת הַמְּגִלָּה, הֶחֱזִירָהּ לַגַּבַּאי וְהִתְיַשֵּׁב. עֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו  והוּא הֵחֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם (לוקס ד 21-17).

לאחר שישוע קרא מישעיהו סא, הוא אמר שהיום הכתוב הזה מתגשם, בעצם, התגשם בו, בישוע, ממש באותו רגע ובאותו מקום. ישוע רומז שזה יקרה כפי שניבא הנביא: בדרך של "לבשר ענווים" (ישעיהו סא 1; לוקס ד 18). רק כמה פרקים אחר כך כתוב בבשורת לוקס שיוחנן המטביל יושב בכלא ותוהה, בהתחשב בנסיבות חייו, אם ישוע הוא באמת המשיח המובטח. אבל ישוע שולח ליוחנן מסר מעודד - ובין היתר צריך לשמוע שישוע בא "לבשר ענווים".

"לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר" (ישעיהו סא 1; לוקס ד 18). המילה היוונית למילה "דרור" בלוקס, משמעותה גם "סליחה" אם נעשה בה שימוש יחד עם המילה "חטא". ישוע השתמש במילה הזאת בסעודה האחרונה – סעודת הפסח האחרונה שלו – כשבירך על היין ואמר: "כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית [הַחֲדָשָּׁה] הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים". (מקום מתי כו 28). ישוע השתמש במילה אחרת ואמר: "וְתֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם" (יוחנן ח 32). אותו רעיון בא לידי ביטוי בלוקס יג בסיפור על בית הכנסת:

הָיְתָה שָׁם אִשָּׁה נְגוּעָה בְּרוּחַ־חֳלִי זֶה שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה; כְּפוּפָה הָיְתָה וְלֹא יָכְלָה לִזְקֹף קוֹמָתָהּ. כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ קָרָא לָהּ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִשָּׁה, שֻׁחְרַרְתְּ מֵחָלְיֵךְ". הוּא סָמַךְ אֶת יָדָיו עָלֶיהָ וּמִיָּד זָקְפָה קוֹמָתָהּ וְשִׁבְּחָה אֶת הָאֱלֹהִים (לוקס יג 13-11).

"וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ" (ישעיהו סא 1; לוקס ד 18). אף על פי שברור שישוע קרא מתוך מגילה בעברית, לוקס משתמש בגרסה היוונית (בתרגום השבעים שם כתוב: "ולעיוורים פקח קוח"). והנה שוב כמה פרקים אחר כך בתשובתו של ישוע לשאלותיו של יוחנן המטביל הוא מוסיף ואומר לו: ה"עִוְרִים רוֹאִים". אנחנו רואים בכמה מקרים בבשורות שישוע משיב את הראייה לעיוורים, המקרה הדרמטי מביניהם הוא מיוחנן ט שם אנחנו שומעים על סיפור הריפוי בהרחבה.

ישוע אינו כולל קטע מתוך הפסוקים מישעיהו: "וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ". המשפט יגיע בעתיד; כרגע ישוע משרת בחסד, עם סליחה, רפואה ונותן לאנשים מרחב להגיב לו באמונה.

רוח אלוהים אכן הייתה על ישעיהו ואין ספק שהוא הכריז בשורות טובות. אבל השיקום שהציג בפרק סא, לא התגשם דרכו וגם לא בימי חייו. המשיח היה צריך להגיע כדי להגשים את זה בעצמו.  

הערות שוליים

[1] ספר ההתגלות- הספר האחרון בברית החדשה המתאר נבואות של קץ הימים, נכתב על-ידי יוחנן בן זבדי השליח