המשיח יהיה האבן שהבונים יימאסו בה

הפנייה: תהילים קיח 24-22

התגשמות: מתי כא 42; מרקוס יב 11-10; לוקס כ 18-17; מעשי השליחים ד 12-9; הראשונה לפטרוס ב 8-4.

במתי כא ישוע סיפר משל על בעל אחוזה שנטע כרם ושלח כמה מעבדיו לאסוף את הפרי שלו מהכורמים. אבל הכורמים הכו את העבדים והרגו אותם. הם עשו אותו דבר גם עם העבדים האחרים ששלח, ובסוף כשבעל הכרם שלח את בנו, הם הרגו גם אותו. המשל הוא נקודה עצובה בהיסטוריה של מנהיגי ישראל (אבל לא של כל העם!) שדחו את הנביאים ובסופו של דבר גם את בן אלוהים. מן המשל הזה ישוע עובר לצטט ממזמור קיח על האבן שמאסו הבונים.

אולי הוא חשב על המזמור הזה משום שהמילים "בן" ו"אבן" מתחרזות. משחק מילים שמוביל לנקודה חשובה!

המזמור הוא אחד ממזמורי ההלל (מזמורים קיג-קיח) שנקראים בסמוך לסיום סדר הפסח. מזמור קיח משבח את אלוהים על שהציל את ישראל ואת מנהיגו המלך לאחר שבני ישראל ומלכם נדחו לעיני אויביהם. אבל ישוע הוא ישראל המוחלט ומנהיגה המוחלט. לכן הוא משתמש במזמור זה כדי להמחיש שאף על פי שהנהגת ישראל דחתה אותו, הוא למעשה, אבן הפינה של העם. (הספרות הרבנית ייחסה את המילה "בונים" למנהיגי ישראל.) המילה "אבן פינה" מתייחסת לאבן היסוד או לאבן הראשה המחזיקה קשת של שער. ישוע, אם כן, הוא היסוד או ה"אבן "המחזיקה את כל בניין ישראל; אבל הואיל והוא גם וגם איננו חייבים להבין מהי המשמעות המדויקת של המילה.

כמו כן נאמר במזמור "נפלאת בעינינו" (תהילים קיח 23) או במילים אחרות, דבר יוצא דופן, מופלא, בלתי צפוי שצריך לחשוב עליו. דברים אלה מזכירים לנו מעט את ישעיהו נג 1 "מי האמין לשמועתנו?" מי היה מאמין שהאדם הדחוי והצלוב יתגלה כמשיח ישראל!

לוקס מוסיף ואומר בפרק כ 18: "כָּל הַנּוֹפֵל עַל אוֹתָהּ אֶבֶן יִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים, וּמִי שֶׁהָאֶבֶן תִּפֹּל עָלָיו - תִּכְתֹּשׁ הִיא אוֹתוֹ". זה נראה כמו אזכור לדברים שנאמרו בישעיהו ח 15-13: "אֶת־יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ; וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם׃ וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם׃ וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ". לא רק שישוע הוא האבן שמאסו הבונים שהפכה לראש פינה לאבן החשובה מכולם, אלא שהמיאוס הזה בישוע, דחייתו, יובילו לתוצאות חמורות. בלוקס ב 35-25 נאמר: אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָהּ עֵת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ; וְהָאִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד וּמְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה עָלָיו. וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִגְלָה לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה מָוֶת בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת מְשִׁיחַ יהוה, וּבְהַדְרָכַת הָרוּחַ הוּא נִכְנַס אֶל הַמִּקְדָּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַהוֹרִים אֶת הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּנָּהוּג עַל־פִּי הַתּוֹרָה, לָקַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבֵרַךְ אֶת אֱלֹהִים וְאָמַר: "וְעַתָּה, אֲדֹנָי, פְּטֹר נָא אֶת עַבְדְּךָ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתּ,ָ כִּי רָאוּ עֵינַי אֶת יְשׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים. אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ." אָבִיו וְאִמּוֹ תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו. בֵּרְכָם שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֶל מִרְיָם אִמּוֹ: "הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ - וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב - לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים."

גם שמעון שפגש את הוריו של ישוע במקדש (בבשורת לוקס) דיבר על ה"מכשול" ועל ה"תקומה" לרבים בישראל ועל ההתנגדות שתבוא בעקבות כך. הקטעים שבהם התבוננו זה עתה מציינים זאת בבירור. מעניין לראות שכמו שזאת "נפלאת בעינינו" (ציטוט ממזמור קיח), הוריו של ישוע "תמהו", התפלאו מברכתו של שמעון (שהשתמש במילה "נפלאת" ביוונית).

במעשי השליחים ד, מדבר כיפא אל קבוצה של מנהיגים ביניהם הזקנים, ראשי הכוהנים, הסופרים, חנן הכוהן הגדול, קיפא, יוחנן, אלכסנדר ובני משפחות כוהנים. ואז בפסוקים 12-11 הוא מתייחס למזמור קיח ואומר: "הוּא הָאֶבֶן שֶׁמְּאַסְתֶּם, אַתֶּם הַבּוֹנִים, אֲשֶׁר הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וְאֵין רְפוּאָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהֵרָפֵא".

בראשונה לפטרוס ב 8-4 ישוע מתואר כאבן שנדחתה על ידי העם, אבל אלוהים בחר בה: אֲשֶׁר אַתֶּם נִגָּשִׁים אֵלָיו - אֶבֶן חַיָּה שֶׁמְּאָסוּהָ בְּנֵי אָדָם, אַךְ נִבְחָרָה וִיקָרָה לֵאלֹהִים. וְגַם אַתֶּם, כַּאֲבָנִים חַיּוֹת, נִבְנִים לְבַיִת רוּחָנִי, לִכְהֻנַּת קֹדֶשׁ, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת זִבְחֵי רוּחַ רְצוּיִים לֵאלֹהִים בִּזְכוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמֵר הַכָּתוּב: "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אֶבֶן פִּנָּה נִבְחָרָה וִיקָרָה, וְהַמַּאֲמִין בָּהּ לֹא יֵבוֹשׁ". עַל כֵּן לָכֶם הַמַּאֲמִינִים הִיא אֶבֶן הַיְּקָר, אֲבָל לַסּוֹרְרִים - "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה", וְגַם "אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל".

באותו הקשר כיפא מצטט כאן מישעיהו כח 16: לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד, הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ (פסוק זה מצוטט גם באיגרת אל הרומים ט 33.) הוא גם מצטט מישעיהו ח 14 כפי שעשה לוקס. ולבסוף, מצטט גם ממזמור קיח. כל הציטוטים האלה נועדו לעודד את הקוראים באמונתם. כמו את ישוע, גם את המאמינים בחר אלוהים, גם אם אחרים דוחים אותם בשל אמונתם.