ממצרים קראו למשיח

 
andres-dallimonti-3lliBG4a5sI-unsplash.jpg

הפנייה: הושע יא 1

התגשמות: מתי ב 15-13

בפרקים הראשונים בבשורת מתי אנו רואים שהמחבר מרבה לייחס קטעים מתולדות עם ישראל לאירועים בחייו של ישוע (קרא פרשנות על ירמיה 31:15). מתי אינו מציג את הקטעים מהתנ"ך כנבואה אלא כדפוס שחוזר על עצמו: מה שעבר עם ישראל עובר גם ישוע. למה בעצם? הפרשן קרייג קינר מסביר:

״ייתכן שמתי שואל מישעיה את האנלוגיה הפרשנית על ישראל והמשיח; בפרקים לב-נג ישעיה מצמצם את תפקידו של עם ישראל לתפקידו של אינדבידואל, אדם יחיד שיכול להגשים את התפקיד של העם וגם לסבול למען כל העם – האחד שאחר כך זיהו אותו המאמינים בברית החדשה כישוע.״

בדומה לכך, אמר גראנט אוסבורן:

״אף שאין מדובר בקטע משיחי ישיר, הוא עדיין כולל התגשמות של נבואה מכיוון שישוע כמשיח - הוא שותף למה שעובר על עַם-ישראל לאורך כל ההיסטוריה שלו (כמו למשל, המלך והכוהן הגדול שהיו מזוהים לחלוטין עם העם בעת כהונתם) וכך הוא חווה על עצמו את מה שעובר על עמו.״

במילים אחרות, ישוע הוא בן עם ישראל שממלא את תפקידו כאור לגויים. משום כך, מציג מתי את חייו של ישוע בהקבלה לקורותיו של העם. אבל כל זה אינו חדש: התנ"ך עצמו מציג את הגאולה הסופית ביציאת מצרים או את המשיח כדוד המלך; הגאולה הסופית וביאת המשיח, על פי התנ"ך, יקרו על פי אותה תבנית של יציאת מצרים הראשונה והתבנית של סיפורו של דוד המלך. בדיוק כך רוצה מתי להראות שישוע, כבן ישראל האולטימטיבי, הלך בעקבות תבנית קורותיו של עם ישראל ככלל.

זה מה שאנחנו קוראים בבשורה על פי מתי:

הֵם הָלְכוּ מִשָּׁם וּמַלְאַךְ יהוה נִרְאָה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלוֹם וְאָמַר: "קוּם, קַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ וּבְרַח לְמִצְרַיִם וֶהֱיֵה שָׁם עַד אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ, כִּי הוֹרְדוֹס יְחַפֵּשׂ אֶת הַיֶּלֶד כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ". הוּא קָם וְלָקַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ בַּלַּיְלָה וְיָצָא לְמִצְרַיִם. שָׁם נִשְׁאַר עַד מוֹת הוֹרְדוֹס, לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר אָמַר יהוה בְּיַד הַנָּבִיא: "מִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי.  מתי ב 15-13

הורדוס כבר רקם מזימה להרוג את כל הבנים בני השנתיים ומטה בעיר בית לחם. (כנראה מספרם היה בערך 20. ראה פרשנות לספר ירמיה לא 15). לאחר שמלאך הזהיר אותם ברחו מרים ויוסף למצרים. לא הייתה זאת בחירת מיקום שרירותית וחסרת חשיבות. במצרים הייתה קהילה יהודית גדולה ותוססת אשר פילון האלכסנדרוני מעיד עליה שהייתה קהילה חזקה. מצרים הייתה ידידותית ליהודים והכי קרובה לישראל.

יוסף ומשפחתו עזבו בלילה למצרים, בעיקר כדי להימנע מחשיפה, והתגוררו שם עד שהורדוס מת והאיום חלף. הם לא היו צריכים לחכות הרבה משום שהורדוס מת ב-4 לפנה"ס (חשוב לזכור שהספירה שמציינת את לידתו של ישוע נקבעה בתאריך המאוחר ב-4 שנים מאשר בפועל).

מתי מספר לנו שהפסוק הזה מגשים את הושע יא 1: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ; וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי", על אף שמתי מצטט רק את החלק השני של הפסוק. בפסוק השלם אנחנו רואים הקבלה לישוע:

-        ישוע היה ילד באותה עת.

-        במתי ג 17, אלוהים קרא לו "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי" (גם במתי יז 5 ובשבע פעמים נוספות בברית החדשה).

-        לאחר שהורדוס מת, יוסף מביא את משפחתו חזרה לישראל, כלומר, יוצא ממצרים.

"קָרָאתִי" מבטא שהייתה זאת יוזמה של אלוהים; היה זה אלוהים שניצח על היציאה ממצרים, בעוד קריאתו של אלוהים לישוע תכופות מתבטאת בברית החדשה בביטויים כמו "בָּאתִי" (לדוגמה במתי ט 13, "כִּי לֹא בָּאתִי לִקְרֹא לַצַּדִּיקִים כִּי אִם לַחוֹטְאִים").

וכמו ישראל, כך היה גם המייצג והשגריר הגדול ביותר שלה, ישוע.

 

 
Daniel Shaforenko