המשיח ייקרא בן אלוהים

הפניה: תהילים ב 12-1

התגשמות: מרקוס א 11; לוקס ג 22; מעשי השליחים ד 28-25, יג 33; עברים א 5, ה 5

מזמור ב מדבר על הגויים והלאומים שיתייצבו נגד ה' ונגד "משיחו". במקור מתייחסים פסוקים אלה למלך מבית דוד, אבל מגוון התיאורים שמופיעים כאן מצביע גם מאוחר יותר במסורת היהודית על המשיח, "משיח ה׳״ במלוא מובן המילה.

בפסוק 7, אלוהים קורא למשיח שמוזכר בתואר "בני" ומבטיח לו שלטון על העולם לנוכח הלעג וההתנגדות מצד הלאומים שנועצו למרוד באלוהים. פסוק 12 לעיתים מתורגם כ"חלקו כבוד למה שהוא טהור וזך" או משהו בסגנון, בעיקר משום שבפסוק זה מופיעה המילה "בר" הארמית ולא המילה "בן" מפסוק 7. משום כך יש שחיפשו תרגום חלופי. ייתכן שהמעבר לשימוש במילה "בר" התרחש משום ש: 1. המשורר פונה לאומות העולם שהארמית הייתה שגורה בפיהם 2. אם היה כאן שימוש במילה "בן" הצליל שלה בשילוב עם המילה "פן" שאחריה היה נשמע מוזר, ולכן כאן נכון יותר היה להשתמש במילה "בר" שפירושה בן בעברית כמו בשימוש המוכר לנו ״בר-מצווה״ והוא בן המצווה.

הברית החדשה מתייחסת רבות לרעיונות אלה מהמזמור:

ישוע כבן אלוהים:

וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יָרְדָה עָלָיו בִּדְמוּת גַּשְׁמִית כְּיוֹנָה, וְקוֹל הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי." לוקס ג 22

אֱלֹהִים קִיֵּם אוֹתָהּ לָנוּ, הַבָּנִים, בַּהֲקִימוֹ אֶת יֵשׁוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר הַשֵּׁנִי: "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". מעשי השליחים יג 33

כִּי אֶל מִי מֵהַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם, "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ?" וְעוֹד, "אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי  לְבֵן?" עברים א 5

כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַכָּבוֹד לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא קִבֵּל זֹאת מֵאֵת הָאוֹמֵר אֵלָיו, "בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". עברים ה 5

ההתנגדות לה' ולמשיחו:

בְּפִי עַבְדְּךָ דָּוִד אָבִינוּ אָמַרְתָּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: "לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק? יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ
וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יהוה וְעַל־מְשִׁיחוֹ". כִּי אָמְנָם נֶאֶסְפוּ בָּעִיר הַזֹּאת הוֹרְדוֹס וְפּוֹנְטְיוֹס פִּילָטוֹס עִם גּוֹיִם וּלְאֻמֵּי יִשְׂרָאֵל עַל עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבְּיָדְךָ וַעֲצָתְךָ כְּבָר מִקֶּדֶם גָּזַרְתָּ שֶׁיִּהְיֶה.

מעשי השליחים ד 28-25

התנ"ך עושה שימוש ב"בן אלוהים" בדברו על מלאכים (איוב א 6), על עם ישראל (שמות ד 23-22) ועל מלך ישראל (שמואל ב ז 14). כשישוע מכונה "בן אלוהים" או "בן האלוהים" בברית החדשה, מתייחס הכתוב ל: 1. ישוע כמלך המשיח 2. לקשר האישי והעמוק של ישוע עם האב שאליו הוא פונה כ"אבא" 3. ישוע כמי שציית לאב 4. ובמיוחד לכך שמעמדו כבן הוא מיוחד ואין כמותו. לדוגמה, ישוע הרבה לדבר על "אביכם" ו"אבי" אבל מעולם לא כלל את עצמו במילה "אבינו" (מתי ו 9 מתייחס לאיך שצריכים התלמידים כקבוצה להתפלל. ישוע לא כלל את עצמו בקבוצה הזאת).

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הכינוי "בן האדם" שאיתו משתמש ישוע תכופות כדי לדבר על עצמו רומז על אלוהותו. הכינוי הזה לקוח מספר דניאל ז 13, העוסק בדמויות שמימיות. הכינוי בן אלוהים מצביע על ישוע כמלך המשיח המיוחד שזכה לקשר אישי ועמוק עם אלוהים האב, שחייו מתאפיינים בציות לאלוהים ושפועלו זכה להתנגדות, בדיוק כמו הבן ממזמור ב.