אליהו הנביא יקדים את המשיח

הפנייה: מלאכי ג 24-23

התגשמות: מתי יא 15-14, טז 14, יז 13-9; מרקוס ו 16-14, ט 13-11; לוקס ט 17-16; יוחנן א 21

זוהי הנבואה השלישית ברשימה שנחשבת לנבואה מקדימה, כזו שמכינה את הדרך לפני בואו של המשיח. ישעיה מ 3-4 עוסק ב"קול קורא במדבר פנו דרך ה'", מלאכי ג 1 עוסק בשליח שיכין את הדרך "הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפניי"  ועכשיו במלאכי ג 24-23 אלוהים שולח את הנביא אליהו לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא". לפי הפסוק המשימה של אליהו היא להשיב את השלום:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא; לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם; פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם".

על בסיס הקטע הזה וגם מכיוון שאליהו לא נראה מת אלא נלקח בסערה השמיימה (מלכים ב 12-9), המסורת היהודית מדברת תכופות על חזרתו של אליהו. לדוגמה על פי המשנה (עדויות ח: ז) אליהו יבוא ליישב את כל המחלוקות ולגשר על הפערים בכתבי הקודש. באותו קטע במשנה מתקיים דיון בנוגע לדברים שאליהו ישיג. בסוף הקטע: "וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר..." וממשיך לצטט ממלאכי ג.

אליהו גם מעורב בתחיית המתים במשנה סוטה ט: טו: "ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן". התחייה צפויה להתקיים באחרית הימים, לכן אליהו בהחלט נקשר לאחרית הימים. וכמובן בליל הסדר שמורים לאליהו מקום וכוס יין שנועדו רק לו והדלת נותרת פתוחה כדי שייכנס. התקווה שאליהו יבוא בפסח מעידה על כך שהמשיח אינו רחוק.

בתקופה שבה ישוע התהלך כאן, הציפייה למשיח לא הייתה רחוקה ושיערו שיוחנן המטביל וגם ישוע הם  הופעות מחודשות של דמויות מקראיות קדומות.

לדוגמה ראו קטע מהבשורה על פי מתי:

כְּשֶׁבָּא יֵשׁוּעַ אֶל סְבִיבוֹת קֵיסַרְיָה שֶׁל פִילִיפּוֹס שָׁאַל אֶת תַּלְמִידָיו: "מָה אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים עַל בֶּן־הָאָדָם, מִי הוּא?" הֵשִׁיבוּ: "יֵשׁ אוֹמְרִים, 'יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל'; אֲחֵרִים אוֹמְרִים, 'אֵלִיָּהוּ'; וַאֲחֵרִים - 'יִרְמְיָהוּ אוֹ אֶחָד מֵהַנְּבִיאִים'". שָׁאַל אוֹתָם: "וְאַתֶּם מָה אוֹמְרִים, מִי אֲנִי?" עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!"

אין ספק שזה משחק ניחושים מעניין! היו שחשבו שיוחנן המטביל חזר לחיים לאחר שערפו את ראשו (מתי יד 10). אחרים חשבו שהוא אליהו הנביא, ואילו יש ששיערו שהוא ירמיהו אולי כי שניהם הטיפו משפט והשתמשו במילים קשות בנוגע לביטחון שהפגין העם בבית המקדש. אֶחָד מֵהַנְּבִיאִים מסיים את משחק הניחושים.

אנחנו רואים עוד ניחושים בנוגע לזהותו של ישוע בבשורה על פי מרקוס, שם הורדוס בטוח שעל אף שהוציא את יוחנן המטביל להורג, הוא קם מן המתים!

הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס שָׁמַע עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן שְׁמוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ נוֹדַע בָּרַבִּים וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: "יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל קָם מִן הַמֵּתִים וְלָכֵן פּוֹעֲלוֹת בּוֹ הַגְּבוּרוֹת". אֲחֵרִים אָמְרוּ: "זֶה אֵלִיָּהוּ", וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: "נָבִיא כְּאַחַד הַנְּבִיאִים".  כְּשֶׁשָּׁמַע הוֹרְדוֹס, אָמַר: "זֶהוּ יוֹחָנָן. הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עָרַפְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ קָם לִתְחִיָּה" (מרקוס ו 16-14).

כדי לסבך עוד יותר את העניינים, אנשים תהו גם לגבי זהותו של יוחנן המטביל ולא רק לגבי זו של ישוע. ראו מהבשורה על פי יוחנן:

זֹאת עֵדוּתוֹ שֶׁל יוֹחָנָן כַּאֲשֶׁר רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים שָׁלְחוּ אֵלָיו כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים מִירוּשָׁלַיִם לִשְׁאֹל אוֹתוֹ "מִי אַתָּה?" הוּא לֹא כִּחֵשׁ אֶלָּא הוֹדָה וְאָמַר: "אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ". שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אִם כֵּן, מִי אַתָּה? הַאִם אַתָּה אֵלִיָּהוּ?" הֵשִׁיב: "לֹא". "הַאִם אַתָּה הַנָּבִיא?" הֵשִׁיב לָהֶם: "לֹא". שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אָז מִי אַתָּה? - כְּדֵי שֶׁנִּתֵּן תְּשׁוּבָה לְשׁוֹלְחֵינוּ. מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל עַצְמְךָ?"  הֵשִׁיב וְאָמַר: "אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא". הַשְּׁלוּחִים הָיוּ מִן הַפְּרוּשִׁים  וְהֵם הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אִם כֵּן מַדּוּעַ אַתָּה מַטְבִּיל אִם אֵינְךָ הַמָּשִׁיחַ וְלֹא אֵלִיָּהוּ וְלֹא הַנָּבִיא".  הֵשִׁיב לָהֶם יוֹחָנָן וְאָמַר: "אֲנִי מַטְבִּיל בְּמַיִם, אֲבָל בֵּינֵיכֶם עוֹמֵד אֶחָד שֶׁאֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתוֹ. הוּא הַבָּא אַחֲרַי וַאֲנִי אֵינֶנִּי רָאוּי לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו" (יוחנן א 27-19).

כאן מתעוררות ההשערות בשאלה אם יוחנן הוא המשיח או אליהו או נביא אחר (כנראה "נביא מאחיך כמוני" מדברים יח). יוחנן מגיב וטוען שהוא אינו אחד מאלה אלא זה שקורא לפנות את הדרך לה' מתוך הנאמר בישעיה מ 3. החלק האחרון של הקטע מבשורת מתי מעיד על כך שהייתה ציפייה שבאחרית הימים תהיה טבילה כמו זו של יוחנן. האנשים רוצים לדעת האם יוחנן אחת מאותן דמויות שאמורות להופיע באחרית הימים, למה הוא בכלל עושה את זה? וייתכן שהם רק רצו לדעת מה מקור סמכותו של יוחנן ומי הסמיך אותו לטבול אנשים? המשיח ואליהו שצפוי היה לחזור באחרית הימים הן דמויות בעלות סמכות עליונה (ראה לעיל את הנאמר על אליהו המיישב מחלוקות ועל הסמכות שיש בידיו). יוחנן מצביע על ישוע, אך בקטע זה אינו מכנה אותו בשם. בואו של המשיח אכן יכול להיות קרוב, אך יוחנן מבשר את בואו של המשיח ולא אדם אחר.

מעניין שיוחנן המטביל מתכחש להיותו אליהו בבשורה על פי יוחנן, ואילו במתי, מרקוס ולוקס, ישוע אומר כי יוחנן הוא אכן אליהו. נציץ לרגע מה נאמר בבשורות האלה וננסה להבין מדוע הבשורה של יוחנן שונה.

במתי יא, ישוע מדבר על גדולתו של יוחנן המטביל בפסוקים 15-14:

וְאִם תִּרְצוּ לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא אֵלִיָּהוּ הֶעָתִיד לָבוֹא. 15 מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!

למתי יש עוד מה לומר על אליהו ויוחנן המטביל בפרק יז. הפרק הזה מתחיל עם ההשתנות של ישוע שבעיצומה כיפא, יעקב ויוחנן רואים את ישוע מעוטר בכבוד בעודו מדבר עם משה ואליהו, וכל זה מתרחש על הר אחד:

כְּשֶׁיָּרְדוּ מִן הָהָר צִוָּה עֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ: "אַל תְּסַפְּרוּ אֶת הַמַּרְאֶה לְאִישׁ עַד אֲשֶׁר יָקוּם בֶּן־הָאָדָם מִן הַמֵּתִים". שְׁאָלוּהוּ הַתַּלְמִידִים: "מַדּוּעַ זֶה אוֹמְרִים הַסּוֹפְרִים כִּי אֵלִיָּהוּ צָרִיךְ לָבוֹא תְּחִלָּה?"  הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אֵלִיָּהוּ אָמְנָם יָבוֹא וְיָשִׁיב אֶת הַכֹּל, אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁאֵלִיָּהוּ כְּבָר בָּא וְלֹא הִכִּירוּהוּ אֶלָּא עָשׂוּ בּוֹ כִּרְצוֹנָם; כָּךְ גַּם בֶּן־הָאָדָם עָתִיד לִסְבֹּל מִיָּדָם". אָז הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים כִּי עַל יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל דִּבֵּר אֲלֵיהֶם.

שאלת התלמידים התעוררה ללא ספק כשראו את אליהו עם ישוע. הם נזכרו בלימוד של הסופרים שטענו שאליהו יבוא לפני אחרית הימים ולפני ימות המשיח. תגובתו של ישוע מעניינת: ראשית הוא מסכים שאליהו יבוא ו"ישיב את הכול" בעתיד. ומיד מוסיף ואומר שאליהו כבר בא וסבל (ממאסר והוצאה להורג), כמו שישוע עצמו יסבול.

באשר לעתיד, בהחלט ייתכן שאליהו יופיע לפני שישוע ישוב לעולם, מה שיוביל לכך שאליהו "ישיב את הכול". השיקום כבר התחיל את שלביו הראשוניים דרך צליבתו ותחייתו של ישוע. במובן זה, הרעיונות הסותרים לכאורה של: 1. השבת כל הדברים על כנם, לנגד 2. משיח שסובל ומת – משלימים זה את זה. השלב הראשון של השיקום מתרחש עם מותו של המשיח ועם יוחנן המטביל כאליהו שחזר. באותו מובן שניתן היה לחשוב על המשיח כדוד הממשיך את שלטונו - "גדול מדוד", כך יוחנן המטביל "גדול מאליהו".

הדברים במרקוס דומים לאלה ממתי:

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ אוֹמְרִים הַסּוֹפְרִים כִּי אֵלִיָּהוּ צָרִיךְ לָבוֹא תְּחִלָּה?" הֵשִׁיב לָהֶם: "אֵלִיָּהוּ אָמְנָם יָבוֹא רִאשׁוֹנָה וְיָשִׁיב אֶת הַכֹּל; וְאֵיךְ כָּתוּב עַל בֶּן־הָאָדָם שֶׁיִסְבֹּל הַרְבֵּה וְיִמְאֲסוּ בּוֹ? בְּרַם אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי אָכֵן בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָשׂוּ בּוֹ כִּרְצוֹנָם, כַּכָּתוּב עָלָיו" (מרקוס ט 13-11).

הרעיון במרקוס הוא שאם אליהו אמור להשיב את הכול על כנו, איך ישוע, שהשתמש בכינוי המועדף עליו על עצמו, "בן האדם", יסבול? האם הוא לא אמור למלוך בניצחון? ובכן, אליהו אכן יכול לבוא בעתיד, אך כעת יוחנן המטביל הגיע כ"גדול מאליהו", וסבל בדיוק כפי שיסבול המשיח. הדרך לשיקום כרוכה בסבל ובמוות, עד שהכול ישוב עם חזרתו של ישוע.

ולבסוף יש לנו גם את לוקס:

רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְיֵלֵךְ לְפָנָיו בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ וּגְבוּרָתוֹ, לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְסוֹרְרִים אֶל תְּבוּנַת הַצַּדִּיקִים, לְהַכְשִׁיר עַם מוּכָן לַיהוה.

לוקס מספר לנו כאן שיוחנן בא "ברוח אליהו וגבורתו" והוא אינו הופעה מחודשת של הנביא הממשי עצמו. על סמך הנאמר במלאכי ג 24-23, הוא מעיד שיוחנן החל בתהליך השיקום, החל להשיב לב אבות אל בנים וכן הלאה (דרך טבילה ותשובה) וכך הכין את העם לבואו של ישוע.

זה מסביר מדוע בבשורת יוחנן מכחיש יוחנן המטביל שהוא אליהו. האנשים ששאלו אותו בנוגע לזהותו חשבו על דמויות שציפו להן באחרית הימים ובתחילת ימי המשיח. אבל פועלו של יוחנן קדם לכול אלה. הוא אינו אליהו שהופיע באחרית הימים, אלא "גדול מאליהו", מבשר המשיח, שבא ברוח אליהו הנביא ובגבורתו.

גדול מדוד, גדול מאליהו אלה הם ישוע ויוחנן המטביל.