האם אלוהים הפר את בריתו עם ישראל?

יש שטוענים שהברית החדשה מספרת שאלוהים הפר את ברית התורה עם ישראל, אבל זה פשוט לא נכון. הנביאים של עם ישראל חזרו ואמרו שישראל הם שהפרו את הברית עם אלוהים ולכן אלוהים כורת איתם ברית חדשה, וזאת מבלי להפר את ההבטחות של הברית הראשונה.

למעשה, ספר התורה מנבא במפורש שעם ישראל יפר את הברית שנכרתה עם אלוהים בסיני ואף ייענש על-כך. "שירת האזינו" ניתנה ונכתבה בדיוק למטרה זו "...למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי" (דברים לא 19-20). כך, כאשר יבוא הזמן ודבר ה' יתגשם ובני ישראל יפרו ויעזבו את בריתו, השירה הזו תעיד בהם כי הרעות שפוקדות אותם הן אכן תוצאה של הפרת ברית סיני וחוקות התורה. דבר זה אף יעיד כי תם עידן ברית סיני והחל עידן אחרית הימים, העידן שבו "מילת הבשר" מתחלפת ב"מילת הלב": "ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך." (דברים ל' 6). אלוהים לא "חוזר בו" מן הברית, אלא, הוא ממלא את חלקו בחוזה וחשוב להבין מה זה אומר. אלוהים סלל דרך של ישועה בחסד. התורה היא רק חלק בסיפור הישועה הזו.

אכן, יש בין העמים שטוענים כי אלוהים עזב את עם ישראל ויש בין היהודים שמאמינים שלגויים אין חלק ונחלה בגן עדן. זוהי גזענות לשמה. גזענות היא תופעה אנושית נרחבת והיא עצמה איננה מבדילה בין מין למין ובין דת לדת. אולם, אלוהים לא יעד ישועה לעם ישראל דרך התורה והוא גם לא התכוון שיום אחד כל הגויים יקיימו את מצוות בני נוח ובכך ייוושעו. כמו-כן, אלוהים לא יעד ישועה לעם ישראל בלבד, הוא בחר בעם ישראל כדי שדרכו תצא לפועל תכנית הישועה לכל העמים.

הברית החדשה אינה טוענת בשום אופן שאלוהים חזר בו מהבטחותיו, מבחירתו או מבריתו עם עם-ישראל. אולי זה יהיה מפתיע עבור מי שאינו מכיר את ספר הברית החדשה, שהשליח שאול התרסי טען כבר את אותה הטענה, הנה כמה מדבריו:

·      "אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות. ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן." (רומ' ט 4-5)

·      "ובכן אמר אני הכי זנח האלוהים את עמו? חלילה! כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימין. לא זנח האלוהים את עמו אשר ידעו מקדם..." (רומ' יא 1-2)

·      "ובכן כל ישראל יוושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות. כי לא ינחם האלוהים על מתנותיו ועל קריאתו." (רומ' יא 26-29)

אמת היא, שאלוהים לא חזר בו מהברית שכרת עם ישראל, הוא השלים את חלקו בברית לאחר שעם ישראל הפר אותה. אחד הדברים שנוהגים להחמיץ הוא שהתורה מגוללת את סיפורו של עם ישראל, וברית סיני היא רק אחד מרגעי השיא שבסיפור. לסיפור ההיסטורי הזה, יש מסר ברור שמגיע בסיום ספר התורה: אלוהים מבקש את האמונה בו ולא את צדקת המעשים של בני אדם. התורה מתחילה בתיאור שני אנשים בודדים בגן עדן, אדם ואשתו (שנועדה להיות לו לעזר), אשר לא יכלו להצטדק במעשים, והיא ממשיכה לתאר עם שלם שהתאחד תחת תורת אלוהים הנפלאה והצודקת – אשר לא הצליחו שלא לחטוא נגדו, אפילו בזמן קבלת התורה עצמה[1]. אלוהים מראה דרך הסיפור האנושי וההיסטורי שבתורה את האמת הרוחנית והתיאולוגית הזו: האדם באשר הוא, זקוק לאלוהים שיושיע אותו. והאדם, לפני אלוהים – הוא איננו יהודי ואיננו גוי – הוא פשוט אדם. זוהי איננה הפתעה או סתירה של דברים שנאמרו קודם לכן על ידי אלוהים ביד שליחיו ונביאיו, להיפך, התורה מסמנת את רצונו של אלוהים לברך ולהושיע את כל העולם בהבטחה של ה' לאברהם: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה." (ברא' יב 1-2) ובסה"כ גם את אדם וחווה רצה אלוהים לברך ללא גבול וגם את נוח והם כולם אינם יהודים כלל. לכן, ההתייחסות לספר התורה כאל ספר חוקים שבאמצעותו רק היהודי יכול להיוושע היא טעות יסודית. התורה היא ספר שיש בו מסר על ישועה שתבוא מאלוהים, אך זה איננו ספר שבאמצעות ניסיון לשמור על החוקים שכתובים בו ניתן להיוושע לנצח. התורה בעיקר מלמדת אותנו שאלוהים הוא קדוש ושאדם חוטא לא יכול להתקרב אליו, אלא באמונה.

אם כן, הטעות של המתנגדים לברית החדשה נובעת מפרשנות לא נכונה של התורה. יש המצטטים מספר ויקרא כו, את החזרה של אלוהים ל״ברית ראשונים״, לאחר שהעם מפר את ברית סיני, אולם, נשים לב שהמונח "ברית ראשונים" המופיע בויקרא כ"ו איננו מופיע בהקשר של ברית סיני, אלא בהקשר של ברית האבות. נציג את הקטע בהקשרו מפסוק 41:

אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם׃ וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃ והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם׃ ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם׃ וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה׃ אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה׃ (פס' 41-46)

למעשה, הקטע מדבר על שתי בריתות שונות. ברית האבות שהיא אכן ברית ללא תנאי ולכן היא גם לא ניתנת להפרה והשנייה ברית סיני, ברית מותנית שהתורה מנבאת שהיא תופר ומפרטת מהו העונש על הפרת הברית. לא ניתן להוציא את הטקסט מוויקרא כו מהקשרו ולשנות לחלוטין את המשמעות של שני הטקסטים. ויקרא כו מראה בבירור שאלוהים לא זנח את עמו רק בגלל ההבטחה לאבות. זה לא נכון לטעון שבכל פעם שהמקרא עושה שימוש במילה ברית, הוא מתכוון לברית סיני. הרי יש את ברית נוח, ברית המילה, ברית בין הבתרים, ברית האבות, ברית סיני, ברית פינחס הכהן[2] ועוד כהנה וכהנה בריתות. ובמקרה דנן, אלוהים אומר בספר ויקרא כי אף-על-פי שברית סיני הופרה, הוא עדיין זוכר את "ברית ראשונים" – היא ברית האבות עליה הוא מדבר בצורה מפורשת ביותר בטקסט המקורי. לא ניכנס כעת לפירוט הברית שנכרתה עם כל אחד מן האבות אך רק נזכיר שברית בין הבתרים[3] כבר מזכירה את ישועת העם ממצרים הרבה לפני שלאברהם היה אפילו זרע, הרבה לפני שהסיפור ההיסטורי של התורה מגיע לעם ישראל.

ספר התורה המחולק לחמישה חלקים מביא בחלקו האחרון את "אחרית הדבר", מעין סיכום של משה לכל הספר על האירועים המסופרים בו. סיכום זה מעיד כי אלה הדברים האחרונים שנאמרים מפי משה לעם ישראל. גם מבחינה כרונולוגית, ציון ותיעוד התאריך המדויק: "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש" נותן לדברים אלו תוקף משפטי ממש. ולמה לא? הרי מדובר כאן בברית שהיא למעשה חוזה בין אלוהים לבין עמו. אולם, שלא כמו בחוזים רגילים, משה מציין בספר דברים שהחוזה הזה יופר בוודאות! הוא אף חוזר על כך שלוש פעמים. הפעמיים הראשונות הן למעשה ציטוט של דבר אלוהים חיים בפי משה:

"ויאמר יהוה אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד׃ וירא יהוה באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד הענן על פתח האהל׃ ויאמר יהוה אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו׃ וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה׃ ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים׃ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל׃ כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי׃ והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי׃ ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל." (דבר' לא 14-22)

הפעם השלישית נאמרת על ידי משה בעצמו, ממש לפני שהוא עומד לקרוא אל דוכן העדים את העדה המרכזית בפרשת ההפרה של חוזה הברית - "השירה הזאת", אשר היא מעידה מראש על הפרת הברית על ידי עם ישראל:

ויצו משה את הלוים נשאי ארון ברית יהוה לאמר׃ לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית יהוה אלהיכם והיה שם בך לעד׃ כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יהוה ואף כי אחרי מותי׃ הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ׃ כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיכם׃ וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם." (דבר' לא 26-30)

השימוש במסמך כתוב כעד, הוא דבר שנהוג עד היום במשפט האזרחי. בפרק ל"א בדברים מתקבלת התמונה של "השירה הזאת" עומדת על דוכן העדים לצד "ספר התורה הזה" ושניהם מוכנים להעיד על כך שאחרית הימים הגיעו, כלומר, הימים שאחרי. השאלה היא – הימים שאחרי מה? התשובה היא פשוטה -  הימים שאחרי הפרת התורה, ברית סיני. כיצד אנו יודעים זאת? כי משה מסביר בצורה מפורשת:

"...וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני יהוה" (לא 27-29).

עונש צפון לעם ישראל בימים שאחרי הפרת התורה. אם כן כאמור, אלוהים לא חזר בו מהברית שכרת עם ישראל בסיני, אלא, הוא מילא את חלקו בברית, את חלקו בחוזה. לאחר ההפרה של הברית מצד עם ישראל, מגיעים "הימים שאחרי" ושורה של אסונות פוקדת את העם למשך תקופה ארוכה בהיסטוריה האנושית. אסונות אלה נרשמו כחלק בחוזה הברית במה שמכונה "הברכה והקללה" בספר דברים. יש הטוענים שהתורה היא נצחית ולכן אלוהים לא יכול לשנות בה דבר. אך במסגרת העונשים הצפויים על הפרת הברית מופיעה גם מכה שלא כתובה[4]... כלומר מעבר לברית התורה, וזה לרמז כי הברית תמה לאחר שהיא הופרה על ידי עם ישראל.

יש הטוענים שהנביאים מעידים על כך שברית סיני היא נצחית. אך ההפך הוא נכון. ראשית כל, עם ישראל הפר את הברית. גם הנביאים מעידים על-כך והד "השירה הזאת" נשמע בדבריהם היטב:

"כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי. ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את כל דברי הברית הזאת אשר צויתי לעשות ולא עשו. ויאמר יהוה אלי נמצא קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם. שבו על עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם." (ירמ' יא 7-10)

אך ירמיה איננו עוצר שם, בפרק ל"א הוא קובע בצורה נחרצת, ולא הוא אלא דבר ה' שבפיו:

"הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד." (ירמ' לא 31-35)

האם ספר דברים פרק ל' טוען שאלוהים דורש שהעם ישוב לשמור את חוקות התורה ורק על ידי שמירת המצוות תבוא הגאולה? לא. למעשה דברים ל' קורא לעם ישראל לשוב בתשובה ולא לשוב אל התורה. תשובה זו – פירושה הכרה בחטא ובקשת סליחה, הדברים ניכרים בטקסט:

"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך שמה.  ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב יהוה אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך. והביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך. ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך."

כך שברור הוא שהחזרה בתשובה היא למעשה פועל של אמונה וביטחון מחודש באלוהי ישראל אשר יביא לפעולה על טבעית של אלוהים בלבבות העם – הוא ימול את ערלת לבבם. גם הנביא ירמיה משלב את רעיון התשובה עם רעיון מילת הלב:

"אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו. כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים.  המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם." (ירמ' ד 4)

למעשה, כאשר מצטטים את דברים ל' ואת נבואת מילת הלב, כדאי לשים לב שזוהי למעשה נבואה על ברית חדשה שתפתור את "בעיית הלב העקוב" של העם ותביא אותו למצב של ציות מתוך אהבה לאלוהים ולא מתוך פחד מעונש. אם עם ישראל היה משלם את המחיר השלם על הפרת הברית היה עליו להיות מושמד עד כלה ולכן אלוהים מבטיח פתרון בדמות המשיח – שייצא מעם ישראל. זה שייקח עליו את חטאות העולם. ולכן, פרט לקללה שהיוותה חלק מחוזה הברית שבספר התורה, עדיין הייתה טמונה גם ברכה, ברכה גדולה יותר מברכת זרע וארץ. אלוהים מבטיח פתרון לבעיית החטא של עם ישראל. הוא מבטיח מראש לא להשאיר את יחסיו עם העם במצב של "גירושין"[5] לאחר הפרת הברית, אלא לתת פתרון שלם ומוחלט – לב חדש.

למרות הדעה הקדומה, בברית החדשה ישוע אומר מפורשות שהוא עצמו לא בא להפר את התורה, או את הנביאים, אלא למלאת. כלומר, ישוע בא לומר כי אין ברצונו להפר יו"ד או קו"ץ אחד מן התורה, להיפך, הוא בא כשליח שעליו להוציא לפועל את תכלית התורה ואת החלק בחוזה הברית שעל אלוהים היה עדיין להשלים, לאחר הפרת החוזה על ידי עם ישראל. איזה חלק ישוע בא למלאת? התורה קבעה שרק קורבן מכפר על חטא. ישוע בא כדי להיות הקורבן המושלם אשר לקח על עצמו את כל הדין של התורה, והוא גם מילוי הנבואה של "נביא כמוך" שהביא את הבשורה על לב חדש, הלוא היא מילת הלב.  הקללה והברכה התגשמו. התורה מיצתה את דינה עם העם. אלוהים מילא את חלקו. כעת יש מעבר לברית אחרת – לא ברית מילת הבשר בידיים אלא ברית מילת הלב – הברית החדשה.

[1] ראה מקרה עגל הזהב בשמות לב. העם עודנו במעמד הר סיני ובעוד משה "מתמהמה" על ההר, העם מוצא סיבה לחטוא נגד המצוות הראשונות שקיבל מאלוהים – לא יהיו לך אלוהים אחרים על פניי.

[2]ראה שמות כה 11-13

[3] ראה ברא' טו

[4] "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך." (דברים כח 61)

[5] הנביא הושע משווה את ישראל לאישה נשואה שנאפה וזנתה ובעלה מתרחק ממנה, אך לאחר תקופה ממושכת שב ופוקד אותה. גם הנביא יחזקאל מתאר בפרק טז את ירושלים כאישה זונה שזנתה נגד בעלה, אלוהים אשר מעניש אותה ולאחר מכן לוקח אותה אליו שוב בברית.