עכשיו באמת! מי כתב את הברית החדשה?

מאת תמיר קוגמן

איך אפשר לסמוך על ספר הברית החדשה? הרי הוא לא התנ״ך! חשוב לדעת שהברית החדשה היא חיבור יהודי, שיש בו בין השאר, פרשנות לנבואות התנ"ך והקשר שלהן לישוע. התכלית של הברית החדשה זהה לתכלית התורה והתנ"ך כולו – להראות לעם היהודי ולעולם כולו מיהו אלוהים ואיך הוא מושיע את העולם. ממצאים היסטוריים וארכיאולוגים הראו כי התנ"ך והברית חדשה הם טקסטים מהימנים. ביותר והדמויות שמתוארות בכתבים אלו הן אמיתיות והן הופיעו בהיסטוריה כפי שהן מתוארות בכתבי הקודש.

הברית החדשה כחיבור יהודי

ספר הברית החדשה נכתב ברובו על ידי יהודים, פרט לכותב אחד, לוקס, אשר ייתכן שלא היה יהודי. אבל זה לא כל-כך שונה מהתנ״ך, הרי גם התנ"ך מגולל בספר אחד את סיפורה של אישה לא יהודייה  והיא – רות המואביה. סיפור נוסף שמשערים שהוא על אדם לא-יהודי מתואר בספר איוב. בספר הברית החדשה ארבע בשורות שנכתבו כל אחת בזמן אחר ועל ידי אדם אחר. כל בשורה מוסרת אוסף של עדויות על חייו ופועלו של ישוע המשיח בקרב עם ישראל ובארץ ישראל. מלבד הבשורות בספר הברית החדשה ישנן איגרות אשר נכתבו גם הן על ידי כותבים יהודים שונים בזמנים שונים והן היו מיועדות לקריאה פומבית בקהילות הראשונות שקמו במאה הראשונה. צורה זו של כתיבה שכוללת נרטיב שהנושא העיקרי שלו היא ישועת עם ישראל איננה שונה למעשה מהתוכן התנכ"י. בנוסף לכך, גם אגרות שכוללות תוכן בעל מסרים של אמונה ותיאולוגיה, מוסר ומעשים טובים, הן עבור יהודים והן עבור גויים, בהחלט דומים לכתבי הנביאים ולכתבי מגילות שונות שנועדו לעורר את העם ולעודד אותו לאהבת אלוהים. בכך, ניתן לראות בספר הברית החדשה המשך ישיר של ספרות יהודית-ישראלית ברוח התנ"ך. יש לציין כי אפילו פרופ' יוסף קלוזנר, המתנגד הידוע לאמונה בישוע כמשיח, טען בספרו[1]: "ואם יבוא יום... יהא ספר המוסר של ישו לאחת מן המרגליות הנאות ביותר שבספרות-ישראל בכל הזמנים". הברית החדשה חוברה לאסופה ממש כמו מגילות הקלף של התנ"ך ולמעשה שני הספרים חוברו יחדיו לקאנון אחד, המקובל עד היום בעולם כ"כתבי הקודש"[2]. מעבר לכך, ניתן לראות באיגרות של שאול התרסי, שמעון כיפא, יעקב ואחרים – כתבי פרשנות לתיאולוגיה התנכ"ית, שכן מחברי האיגרות נטלו פסוקים מן התנ"ך ושזרו אותם באגרותיהם תוך כדי פרשנות שיטתית של רעיונות תיאולוגיים עמוקים אודות המצוות, התורה, אמונה, ישועה ועוד... כל זאת, באופן שאינו שונה ממעשה הפרשנות של התלמוד וכתבי חז"ל. כל שכן, הברית החדשה נכתבה במאה הראשונה ולכן היא מוקדמת בכמה מאות שנים מרוב כתבי חז"ל ויש לומר שרעיונות המצויים בברית החדשה מצויים גם בכתבי  כתבי חז"ל[3] שבאו לאחר מכן. על כל אלה יש לציין את פרשן ימי הביניים הידוע רבי שלמה יצחקי (רש"י) שהקדיש חלק ניכר מן הפרשנות שלו לטובת הפרכת הטיעונים "הנוצריים" בברית החדשה. כמובן שרש"י לא היה נאלץ לעשות זאת, אלמלא הפרשנות של כתבי הברית החדשה לדברי הנביאים אכן מהווה פרשנות סבירה ונאמנה לטקסט.

הברית החדשה והתנ"ך

האמונה בישוע אמנם מבוססת על הברית החדשה. אך הברית החדשה מבוססת על התנ"ך. בכתבי הברית החדשה כמעט כ-1000 פסוקים המצוטטים מן התנ"ך, מדובר ביותר מעשרה אחוז מכלל הפסוקים בברית החדשה (המונים כמעט 8,000). מרביתם של פסוקי התנ"ך המצוטטים בברית החדשה הם נבואות על המשיח. נתח אחר של הפסוקים קשור לנושא הישועה של עם ישראל ושל הגויים. לכן ניתן לומר בהשאלה, שהברית החדשה הינה אוסף של חיבורים המביאים פרשנות שיטתית לתנ״ך בנושא "הגאולה וביאת המשיח" בתנ"ך, כאשר מושא הפרשנות שלה הוא ישוע. כמעט כל ספרי התנ"ך מצוטטים בברית החדשה, מלבד אסתר, עזרא, ושיר השירים.

תכלית הברית החדשה ותכלית התנ"ך - אהבה

הלל הזקן פסק כי התורה על רגל אחת מתקיימת במצוות ״ואהבת לרעך כמוך״ (על דרך השלילה)[4], מעניין שגם ישוע פסק כך והוא מצטט את המצווה ארבע פעמים[5] (יותר מכל פסוק אחר) ובכל כתבי הברית החדשה ציטוט זה חוזר על עצמו שבע פעמים. יתר על כן, הרעיון המרכזי של הברית החדשה ושל הבשורה בפרט הוא אהבת אלוהים לבני אדם[6] ומתוך כך גם ישועתו, כאשר הכלי המשרת את המטרה הזו הוא המשיח. למעשה, המסר של אהבת אלוהים לבני אדם באשר הם, ורצונו הטוב עבורם הוא רעיון שחוזר על עצמו לאורך כל התנ"ך מבראשית. ברור לכול שהאדם לפי התנ"ך הוא "נזר הבריאה", הוא נברא בצלם אלוהים[7] וכל הארץ ניתנה לו למורשה[8]. לאורך כל הכתובים התנ"ך מבקש להראות כי אלוהים חפץ לברך את בני האדם ולתת להם חיים, כאשר הרעיון של "חיים" מתברר כחיי-עולם, חיי-נצח[9]. ללא כל ספק, הפרשנות היהודית מעידה שהחיים, הברכה, הגאולה וחיי העולם יתקיימו כולם באמצעות המשיח[10]. הברית החדשה מדגימה כיצד דבר זה התרחש בישוע המשיח. מגילות ים המלח שהתגלו במאה שעברה הוכיחו שההעתקים של כתבי הקודש שבידינו הם נאמנים למקור. יתרה מכך, לאחר פולמוס ארוך ומתמשך על אודות דמותו של המשיח שמתרחש לאורך מאות ואלפי שנים, הופיעו המגילות הגנוזות כשהן מוכיחות שבני תקופת הבית השני האמינו במשיח המתאים לפרשנות השיטתית של כתבי הברית החדשה לנבואות התנ"ך[11]. צירוף מקרים הוא (?) שרכישתן של שלוש המגילות הראשונות על ידי חוקר ישראלי התבצע בכ"ט בנובנמר 1947, באותו יום ממש שבו נערכה ההצבעה בעצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. המגילות שקנה פרופ' סוקניק מסוחר עתיקות ערבי בבית לחם היו לא אחרות מאשר נבואות הנחמה מספר ישעיהו. מגילות ים המלח המעידות על תקומתו של עם ישראל הוצאו מן המערה כמכתב שמוצא מתיבת הדואר – כאילו נשלחו לזמן המיועד הזה – ערב הקמתה של מדינת ישראל. במיוחד מעניין שאלה שהצביעו בעד מדינה יהודית בארץ ישראל היו ברובם נוצרים המאמינים בכתבי התנ"ך והברית החדשה ולפיהם האמינו גם באמת ההיסטורית שיש בספרים אלה על עם ישראל והבטחות אלוהים אליו.

נבואות על המשיח בתנ"ך ופשרן בברית החדשה

בתנ"ך ישנן נבואות רבות, אשר חוקרים ופרשנים מכל המחנות מסכימים כי הן מדברות על המשיח בצורה כזו או אחרת. חלק מן הנבואות מצביעות על פרט מפורש, למשל לידת המשיח בבית-לחם יהודה[12], וחלקן מסתוריות יותר, כמו התיאור המורכב שמתגלה על דמותו של המשיח בישעיה נ"ג. מצד אחד משיח שמושל ומצד שני משיח סובל שמותו מכפר על חטאות הרבים. זו עובדה היסטורית שישוע המשיח כונה: "מלך היהודים" בשעה שנצלב על צלב העץ – שילוב קשה להכלה של מלך המשיח הסובל. אולם, כתבי הברית החדשה מבהירים שהמשיח יתגלה בעולם פעמיים. פעם אחת כבן אדם שנולד בלידה פלאית מעלמה (אישה שלא ידעה איש)[13] ובכך ממלא את נבואות היותו מזרע דויד[14] ובפעם השנייה יופיע מן השמיים כהתגלות בן-אלוהים, בהתאם לכתוב בדניאל[15] בזכריה[16] ובמקומות אחרים. אם כך, הברית החדשה מספקת תיאורים של התגשמות נבואות על המשיח בהופעתו הראשונה בעולם כמשיח אנושי, וכמו-כן, היא מספקת את פשר הנבואות המתארות את המשיח כשיגיע מן השמיים. בחייו בעולם הזה, ישוע הגשים נבואות רבות[17] אשר חלקן מתייחסות לאירועים מציאותיים, כלומר שאין בהם מן העל-טבעי, למשל, לידת המשיח מזרע דויד בבית לחם, כניסתו לירושלים על חמור ועל עיר בן אתנות, סבלו ומותו (נבואות שכוללות פרטים ספציפיים רבים), העובדה שתורתו תגיע לכול העולם ותפיץ את האמונה באלוהי ישראל, ועוד. חלק אחר של הנבואות משלב בתוכו מעשים על-טבעיים, אשר הברית החדשה מתארת את התגשמות נבואות אלה בישוע, בחייו, במותו ולאחר תקומתו מן המתים.

אחד הדברים המעניינים בהקשר של נבואות בברית החדשה, אלה דווקא נבואות של ישוע על העתיד. נבואות שאנו רואים בימינו כי הן התגשמו ומוסיפות להתגשם. שתיים מן הבולטות שבהן היא חורבן בית המקדש השני[18] והשנייה היא הפצת הבשורה בכל העולם[19]. ישוע גם ניבא על רדיפת המאמינים בו, עלייתם של נביאי שקר ומתחזים ובנוסף לאלה, ישוע כלל בנבואותיו את קיומו של עם ישראל בארצו[20] – עם שלא פסק מלהתקיים וחזר לארצו במאה השנים האחרונות. הסבירות שאפילו רק חלק מנבואות התנ"ך התקיימו בישוע, יחד עם הנבואות שהוא ניבא בעצמו, שואפת לאפס. אף על פי כן, הכתוב משאיר מקום לאמונה אישית שישוע הוא אכן המשיח. גם הצורך באמונה כחלק מעבודת אלוהים הוא חלק בלתי נפרד מהתיאולוגיה של התנ"ך והברית החדשה, כדברי חבקוק הנביא: "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב:4) וכדבריו של ישוע: "אשרי המאמינים ואינם רואים" (יוחנן כ:29). אם הבנו שכתבי הקודש הם נאמנים ומהימנים מבחינה היסטורית וטקסטואלית, הרי שנותר לנו לבחור אם להאמין באמת הרוחנית שהם מייצגים. בדומה לקריאה בספר דברים ל 19 "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך".

 הערות שוליים

[1] יוסף קלוזנר, ישו הנוצרי, הוצאת אריאל, ירושלים, תש"ס, עמ' 262

[2]להסבר,ראה: https://en.wikipedia.org/wiki/Christian_biblical_canons

[3] ראה ריסטו סנטלה, המשיח בתנ"ך לאור כתבי חז"ל, הוצאת קרן אחוה משיחית, ירושלים, תשס"א

[4] תלמוד בבלי מסכת שבת ל"א א'

[5] מתי ה:43, מתי יט:16, מתי כב:39, מרקו' יב:31

[6] יוחנן ג:16; לוקס ב:14; רומים ה:8; ב קור' ה:19-21; טיטוס ג:4; א יוחנן ד:9-10; א יוחנן ד:19

[7] בראשית א:27; ב:7

[8] בראשית א:28; ב:15

[9] דברים ל:19; ישעיה ס"ו:24; הושע יג:14; דניאל יב:2;

[10] מיכאל בראון, מענה לטיעונים אודות ישוע כרך 2 חלק 3 טיעונים תיאולוגיים, הוצאת מעוז, 2013 : עמ' 254-280

[11]מתוך:מגילות קומראן בהיכל הספר

https://www.imj.org.il/he/wings

[12] מיכה ה:1

[13] ישעיה ז:14

[14] למשל: ישעיה ט:6-9

[15] דניאל ז:13-14

[16] זכריה יב:10

[17] לרשימה חלקית של הנבואות:

https://www.yeshua4u.co.il/he/blog-articles/40-prophecy

[18] מתי כ"ד:2;

[19] מתי כד:14; מרקוס טז:15; לוקס כד:47

[20] מתי כד:16; לוקס כא:21-22