המשיח יהיה שה הפסח

הפניה: שמות יב 51-1

התגשמות: יוחנן א 29, 36, יט 33, 36; הראשונה לקורינתים ה 8-7; הראשונה של פטרוס א 19

חג הפסח הוא החג המכונן ביותר בלוח השנה העברי משום שהוא מנציח את יציאת בני עמנו ממצרים לאחר 400 שנות עבדות לפרעה ואת ראשיתנו כעם. יציאת מצרים כל כך חשובה עד שנהפכה למוטיב מרכזי בתנ"ך ובברית החדשה.

חציית הירדן לדוגמה, בספר יהושע ד 24-23, מושווית לחציית ים סוף: "אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת־מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד־עָבְרְכֶם; כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם־סוּף אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד־עָבְרֵנוּ. לְמַעַן דַּעַת כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת־יַד יְהוָה, כִּי חֲזָקָה הִיא; לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל־הַיָּמִים". והפסוקים האלה משתמשים במילים "יד" ו"חזקה" שמופיעות בסיפורי יציאת מצרים (שמות ג 19; דברים ד 34).

בהביטם אל העתיד, נביאי ישראל הגדולים השתמשו בסיפור יציאת מצרים כדי לדבר על גאולה מגלות ויותר מכך. יחזקאל כ 34-33 מדבר על הגאולה העתידית של ישראל: "אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה", אותו ביטוי שנעשה בו שימוש בתיאור המקורי של יציאת מצרים.

ספר ירמיה טז 15-14 מספר לנו על עת קרובה שבה הגאולה העתידית תאפיל על יציאת מצרים המקורית:

"לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה; וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד חַי־יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם־חַי־יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

ישעיהו אומר כמעט אותו דבר כאשר הוא משווה את שיבת ציון מבבל ליציאת מצרים:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ; וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה. הַמּוֹצִיא רֶכֶב־וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז; יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל־יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ". ישעיהו מג 17-16

סיפור יציאת מצרים מהדהד מהביטויים "הנותן בים דרך" והרס "רכב וסוס". ואז ישעיהו מבטא מחשבה דומה לזאת של ירמיהו ומוסיף: "אַל־תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת; וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל־תִּתְבֹּנָנוּ. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח, הֲלוֹא תֵדָעוּהָ; אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת".

המסורת היהודית ראו בשיבת ציון שחזור של יציאת מצרים רק בעוצמה גדולה יותר עם שובם של הגולים מבבל. גם הציפייה לבואו של המשיח לגאול את ישראל מתוארת במונחים של יציאת מצרים נוספת. אמירה טעונת רגש הייתה נשמעת באוויר: "הגואל הראשון כמוהו האחרון". במילים אחרות, כמו שהיה משה כך יהיה גם המשיח. רעיון זה מופיע פעמים רבות עם שינויים כאלה או אחרים. למשל, מדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק לא) גם עוסק בגואל הראשון ובזה האחרון. על הראשון נאמר: "הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור (שמות ד, כ) ועל האחרון: הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנאמר עני ורוכב על החמור (זכריה ט, ט).

כמו במסורת היהודית, גם הברית החדשה משתמשת בדימוי של יציאת מצרים כדי להצביע על ההתגשמות שלה בישוע המשיח. אוצר המילים שבו השתמשו כדי לתאר את מותו של ישוע נלקח מיציאת מצרים: "גאולה, ישועה, עבדות, חירות, פדות". כוח אלוהים שנראה ביציאת מצרים נראה גם בפועלו של ישוע. בלוקס יא 20 כתוב: "וְאִם בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים מְגָרֵשׁ אֲנִי אֶת הַשֵּׁדִים, כִּי אָז הִגִּיעָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים". בשמות ח 15 כשחרטומי מצרים לא הצליחו לשכפל את מכת הכינים הם אמרו לפרעה: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא". אותו כוח אלוהים שנראה ביציאת מצרים נראה גם בפועלו של ישוע.

אחד הדימויים הרווחים ביותר בברית החדשה הוא של ישוע כשה הפסח שלנו. זוכרים את הסיפור מספר שמות? עדת ישראל הייתה צריכה לקחת שה תמים, זכר, לשמור עליו כמה ימים, לשחוט אותו ולמרוח את הדם שלו על מזוזות בתי ישראל כדי להגן עליהם מפני המכה העשירית, מכת בכורות.

יוחנן המטביל התייחס פעמיים לישוע כ"שה האלוהים": " לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: 'הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם'" (יוחנן א 29); "כִּרְאוֹתוֹ אֶת יֵשׁוּעַ מִתְהַלֵּךְ אָמַר: 'הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים'" (יוחנן א 36).

אחר כך נאמר לנו בבשורת יוחנן:

"כְּשֶׁבָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְרָאוּ שֶׁהוּא כְּבָר מֵת, לֹא שָׁבְרוּ אֶת שׁוֹקָיו. אוּלָם אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם. זֶה שֶׁרָאָה הֵעִיד - וְעֵדוּתוֹ נֶאֱמָנָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֱמֶת - לְמַעַן תַּאֲמִינוּ גַּם אַתֶּם. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: "וְעֶצֶם לֹא־תִּשְׁבְּרוּ בוֹ".

יוחנן יט 36-33

כשספר במדבר מסביר את מצוות הפסח הוא כולל את התנאי הבא: "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בוֹ" (שמות יב 46). הדבר חוזר על עצמו בבמדבר ט 12: "לֹא־יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ־בוֹ; כְּכָל־חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ". יוחנן משווה בצורה מאוד ישירה את ישוע לשה הפסח; הגוף שלו קיבל את אותו יחס שקיבל שה הפסח – כמובן, בלי שהחיילים הרומים באמת התכוונו לזה. בנוסף, ייתכן ויוחנן רומז על מזמור לד 21-20: "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק; וּמִכֻּלָּם, יַצִּילֶנּוּ יְהוָה׃
שֹׁמֵר כָּל־עַצְמוֹתָיו; אַחַת מֵהֵנָּה, לֹא נִשְׁבָּרָה". ישוע הוא שה הפסח מצד אחד אך הוא גם ה״צדיק״ ותחייתו מן המתים הצילה אותו מסבל המוות.

שאול כתב לקהילה של גויים והדגיש את הדברים האלה: "בַּעֲרוּ אֶת הַשְֹאוֹר הַיָּשָׁן לְמַעַן תִּהְיוּ עִסָּה חֲדָשָׁה. הֲלֹא אַתֶּם כְּמַצּוֹת, שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ. לָכֵן נָחֹגָּה לֹא בִּשְׂאוֹר יָשָׁן וְלֹא בִּשְׂאוֹר הָרֹעַ וְהָרֶשַׁע, אֶלָּא בְּמַצּוֹת הַתֹּם וְהָאֱמֶת" (הראשונה לקורינתים ה 8-7). יציאת המצרים שהגשים המשיח טובה לא רק לישראל אלא גם לעמי העולם.

קחו רגע של מחשבה על ההקבלות בין השה שבספר שמות לבין ישוע:

שה הפסח היה צריך להיות תמים: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם" (שמות יב 5) ישוע היה תמים ומושלם משום שלא היה בו חטא: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם; מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ" (עברים ד 15).

בני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים. ישוע אמר שכולנו עבדים לחטא: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא" (יוחנן ח 34).

המכה העשירית שממנה הציל את בני ישראל שה הפסח הייתה מוות: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי, אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (שמות יב 29). שאול כותב שהחטא שלנו מוביל למוות: "כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת, אֲבָל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (רומים ו 23).

בני ישראל מרחו על המזוזות את דם שה הפסח וניצלו ממוות: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת־הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא־יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב 13). דם ישוע, שה הפסח הגדול מכולם, מציל אותנו ממוות: "שֶׁבְּדָמוֹ יֵשׁ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים כְּפִי עֹשֶׁר חֶסֶד הָאֱלֹהִים" (אפסים א 7); אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים (קולוסים א 14).

יציאת מצרים המקורית שימשה כאב טיפוס ליציאת מצרים הגדולה מכולם שהתרחשה כאשר ישוע המשיח היה לשה הפסח. בין אם אתה יהודי ובין אם לא, אתה יכול ליהנות מפסח אמיתי בחייך דרך ישוע. אלוהים מוציא אותנו מהסבל, מציל אותנו מעבדות לחטא, גואל אותנו ביד חזקה ולוקח אותנו לעם (ראה שמות ו 7-6: ארבעת הפעלים קשורים ליציאת מצרים ומקבלים דגש בהגדה בליל הסדר).

אנחנו עוברים מעבדות לחירות; מאפלה לאור גדול; ממוות לחיים ומשברון לשלמות. זה פסח של ממש!