מיהו ישוע? הכר את היהודי הידוע ביותר שחי אי פעם.
מאת סוזן פרלמן (6 באפריל, 2018)
האם ישוע היה יהודי?
האם תהיו מופתעים לשמוע, שמנהיג יהודי בולט הצהיר את ההצהרה הבאה:
״רוב החוקרים המתארים את דמותו של ישוע מתעלמים מהעובדה, שישוע בכל אחד ואחד מהמאפיינים שלו היה בכנות יהודי במלוא מובן המילה. שאיש כמותו יכול היה לגדול אך ורק על קרקע יהודית, אך ורק שם ולא בשום מקום אחר. לישוע היה אופי יהודי טיפוסי, כל מאבקיו ועבודתו, סבלותיו ורגשותיו, דיבורו, והשקט הפנימי שלו מהווים חותמת ברורה לסגנון יהודי, חותמת של היהודי הטוב ביותר, של הטוב ביותר שהיה והווה ביהדות. וכזה שאפשר למצוא רק ביהדות. הוא היה יהודי בין יהודים, משום עם אחר לא היה יכול להבקיע אדם שכזה. ובשום עם אחר לא היה יכול אדם כמותו לעבוד. בשום עם אחר לא נמצאו אנשים, המתאימים להיות שליחיו, שהאמינו בו.[1]״
הרב ליאו בק, אחד הפילוסופיים התיאולוגיים המובילים בהיסטוריה של האמונה, למרות שדחה את המשיחיות בשתי ידיים, הבין את הצורך להכריז על יהדותו של ישוע. בפסקה שזה עתה קראנו, הוא מדגיש את העובדה שישוע היה יהודי שנולד בקרב עמו, והוכר ככזה על ידי יהודים אחרים בני זמנו.
נולד בבית לחם יהודה
אדם איננו חייב להיות תיאולוג כדי להצביע על היהדות של ישוע. הולדתו בבית לחם יהודה היא עובדה היסטורית. הסיפור (כפי שמתועד בברית החדשה) מספר לנו על חכמים שבאו מארץ רחוקה לירושלים ושאלו את המלך הורדוס: "היכן נולד מלך היהודים? ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו."[2]
הורדוס היה מכל בחינה שהיא, פחות מראוי לתפקידו. הוא לא היה באמת מלך יהודה ולכן היה מוטרד מהחדשות שהביאו החכמים מן המזרח אודות ישוע. הורדוס שאל את מנהיגי היהודים הידועים ביותר היכן אמור המשיח להיוולד ולמד מהם שהמקום מצוין במפורש על ידי הנביא מיכה, לפני מאות שנים.
"ואתה בית לחם אפרתה אינך צעיר באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם"3 (מבוסס על מיכה ה', א.ג.)
הורדוס לא ממש שמח לשמוע את המידע הזה. הוא מהווה בסיפורנו דמות אכזרית, ממש כמו פרעה, והוא טבח בתינוקות היהודיים במטרה להפטר מאותו ילד שעתיד להיות שליט על ישראל.
האם ישוע טען שהוא המשיח היהודי?
חלק טענו שישוע היה באמת יהודי טוב, יהודי מסור, ואולי אפילו נביא לעמנו, אבל מעולם לא נטען שהוא היה המשיח. לכל היותר אמרו שהוא היה הגואל, המתווך בין העם לבין אלוהים, וכך הוא נתפס על-ידי תלמידיו.
מכל מקום, מה טוען ישוע על עצמו?
פעם אחת כאשר הוא טייל עם תלמידיו, הוא שאל אותם:
"מה טוענים הבריות על בן-האדם, מיהו?
השיבו, "חלק טוענים שהוא יוחנן המטביל, אחרים טוענים שהוא אליהו, ואחרים טוענים שהוא ירמיה או אחד הנביאים"
אבל מה לגביכם ? מי אתם טוענים שהנני?
השיב וענה שמעון כיפא, "אתה הוא המשיח, בן-אלוהים חיים."
ענה ישוע ואמר, "אשריך שמעון בן יונה, כי זאת נגלה לך לא על-ידי אדם כזה, או אחר, אלא על ידי אבינו שבשמים, אבי"[4]
הזהות האמתית של ישוע
ישוע לא הסתפק בכך שאישר את הכינוי שניתן לו: "משיח, בן אלוהים חיים". הוא הוסיף ואמר לשמעון כיפא שאלוהים עצמו גילה לו שזוהי זהותו האמתית של ישוע.
פעם אחרת כאשר ישוע טייל לבדו הוא פגש באשה שומרונית בעיר שומרונית בשם סוכר. בפגישה זו עם ישוע היא אמרה לו:
"ידעתי כי יבוא המשיח (אשר יקרא שמו כריסטוס).הוא יבוא ויגיד (יסביר) לנו הכול". ויאמר אליה ישוע, אני המדבר אליך אני הוא"[5]
האישה נחפזה אל כפרה , כדי לספר לאנשי הכפר על פגישתה עם ישוע. אותם האנשים הגיעו אל ישוע והכריזו את משיחיותו.
פרשן אחד בשם ג'ון סקוט אמר: "אחת העובדות המהממות בלימוד של ישוע, היא עד כמה הוא הרבה לדבר על עצמו לעתים קרובות."[6]
ישוע בהשוואה לדמויות דתיות אחרות
בהמשך מסביר ג'ון סקוט שדבר זה מבדיל את ישוע מדמויות דתיות אחרות, שהיו מצניעים את עצמם בעוד שישוע קידם את עצמו... מנהיגים דתיים אחרים הצביעו על האמת מחוץ לעצמם, בעוד שהם ריפדו את דבריהם באמירות כגון, 'על-פי הבנתי, זהו הדבר הנכון לעשות', הכריז ישוע, "אני הוא האמת, לכו אחרי".
אם ישוע לא היה המשיח, כפי שטען, הוא היה ללא ספק הרב השחצן ומחלל השם הגדול ביותר שההיסטוריה ידעה מעודה. אלמלא היה 'המשיח, בן אלוהים חיים', כפי שהוא טען על עצמו, הוא היה ראוי לעונש גרוע אף יותר מצליבה. אז איך זה שכל כך הרבה אנשים האמינו בטענותיו והפכו לתלמידיו? מה הרשים את מאזיני ישוע?
ישוע דיבר בסמכות
חז״ל נהגו ללמד כשהם מצטטים את דבריהם של אחרים. הם נהגו לומר, 'רבי שמאי היה אומר כך, אבל רבי הלל אמר כך וכך' לבסוף הם פסקו לאיזו אמירה יש לתת משקל נכבד יותר.
ישוע לא הציג את 'הצדדים הרבים והשונים' לבחינת השאלה. הוא דיבר על כל נושא בצורה ישירה ובסמכות. הוא לא הזדקק להצגת ריבוי הדעות כדי להיות נחשב ומכובד ותחם את דברי האמת שלו בכמה הצהרות פשוטות וענייניות.
באחד השיעורים שלו המוכר בשם ״הדרשה על ההר״ חוזר ישוע ומדגיש נקודות מסוימות בתורה ונותן את הלימוד שלו כסמכות העליונה. כך למשל אמר ישוע:
״שמעתם שנאמר 'עין תחת עין ושן תחת שן' ואני אומר לכם אל תתנגדו לאדם רשע להיפך, המכה אותך על הלחי, תן לו גם את הלחי השנייה.״ [7]
הביטוי 'עין תחת עין' הוא חלק מתורת משה. ישוע לימד משהו נעלה יותר ובכך טען לסמכות מעל משה. בהתחשב בעובדה שאלוהים נתן את התורה למשה, כיצד העז ישוע לטעון בתקיפות לדעה שיוצאת מעבר לגבולות תורת משה? אם לא הייתה לו את הסמכות של אלוהים כגיבוי - לא היתה זו יהירות בלבד, אלא גם כפירה של ממש. ועדיין, בלימודו, ישוע איננו מראה שמץ של הססנות, אין אצלו אולי, או ייתכן, או אני סבור ש..... הוא מדבר על העבר הקדום כאילו היה עד ראייה למה שקרה. כאשר הוא נשאל על-ידי המנהיגים הדתיים של יומו:
"האם אתה גדול יותר מאבינו אברהם? הוא מת, וכך גם הנביאים האחרים, למי אתה חושב את עצמך?"
ישוע השיב, "....אביכם אברהם ראה את יום היוולדי ושמח"
"אינך אפילו בן 50 ואתה טוען שראית את אברהם!" "אני אומר לכם את האמת" ענה ישוע, "בטרם נולד אברהם אני הוא" [8]
ישוע מכריז על אלוהותו
בהכרזה המדהימה הזאת ישוע לא רק הכריז שנוכחותו הייתה לפני הולדת אברהם, אלא שבאמצעות המילים שבחר, הוא הכריז על אלוהותו [9]
הוא לא רק הכיר את העבר ואת ההווה [10], אלא גם דיבר על העתיד כאילו שהוא ממש רואה אותו בהווה.[11] . ישוע באופן דיבורו הסמכותי, מצביע על אלוהותו, ממש כמו על משיחיותו, לאורך כל חייו.
באחת הפעמים בהם ביקר ישוע בבית הכנסת הוא קיבל לידיו את מגילת ישעיה, וקרא את ההפטרה "רוח ה' עליי, יען משח ה' אותי, לבשר ענווים. שלחני לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור. ולאסורים פקח קוח לקרוא שנת רצון לה'" משסיים לקרוא גלל ישוע את המגילה, החזירה לגבאי והתיישב.
על פי הנוסח בבשורה על פי לוקס כתוב "עיני כל הקהל היו נעוצות בו והוא התחיל בכך שאמר להם, "היום נמלא הכתוב לאוזניכם" [12]
כאשר ישוע דבר אנשים הרגישו חובה להקשיב. יתכן ולא אהבו מה ששמעו, אבל לא יכלו להתעלם. ישוע היה בעל נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.
לישוע היה את הכוח לחולל נסים
בעלי-נסים לא היו נדירים במאה הראשונה ביהודה. מכשפים, מגידי עתידות ומרפאים שחלק מהם השתמשו באחיזת עיניים או בסוג אחר של רמאות. חלקם התרכזו בתקשורת עם רוחות, כאשר הם משתמשים בלחשים, קמיעות ושיקויים, כדי להשלים את מעשה הגבורה של הקסם. שלא כמו ישוע, הם לא רפאו בכוחם הם.
לעתים השתמש ישוע במה שעשוי להיחשב כסוג של טיפול רפואי, כמו למשל המשחה המרוחה בבוץ ורוק על עיני האיש העיוור, אבל עדיין, גם אם לשילוב המיוחד הזה של רוק ובוץ יש ערך רפואי כלשהו, מעשה הריפוי שחולל ישוע, חרג מסגולותיהם הרפואיות הטבעיות. הנס היה מעל ומעבר למה שטיפול רגיל יכול היה לספק. אין ספק שהבאת עיוור מלידה לראיה לראשונה בחייו זהו נס גלוי.
במקרים אחרים שאל ישוע בפשטות, 'האם תרצה להתרפא?' או 'האם אתה מאמין שתוכל להתרפא'?
הנסים שעשה ישוע לעיני הקהל
בראשית שליחותו, אמר ישוע לאנשים לא לספר לאחרים מי ריפא אותם. כנראה שזה נעשה כדי שהאנשים ידעו שמדובר במעשה על טבעי, שאינו דומה ליתר מעשי הריפוי שנעשו באותם הימים. ישוע ידע שהוא יהפוך לדמות ציבורית ברגע שאנשים יראו וידעו את כוחו. נראה שהוא פעל לפי לוח זמנים, על פיו הוא היה צריך באופן זמני להיעלם מעיני הציבור. אולם לאחר שנודע שהוא יכול לרפא אפילו את המקרים הנואשים ביותר והאנושים ביותר, ושהוא יכול להאכיל אלפי אנשים, באמצעות כמה ככרות לחם וכמה דגים, החל ללכת אחריו קהל רב של אנשים שהלכו אחריו.
במהלך התקופה של מעשי הנסים הפומביים, אדם אחד הורד על אלונקה דרך הגג, משום שהחדר היה כה צפוף עד שאי אפשר היה להיכנס בדרך הרגילה. ישוע הצביע על אמונתם של חברי המשותק שעשו מאמץ כה גדול להביאו. ואז הוא הורה לאיש המשותק לשאת את המזרון שעליו שכב וללכת - וכך קרה!
ומה היה חשוב לישוע לומר לגבי הריפוי? "כדי שתדעו שלבן-האדם יש את הסמכות בארץ לסלוח על חטאים." שלא כמו הנביאים לפניו, הוא לא היה רק כלי בידי אלוהים, אלא טען לקיומו של כוח האלוהים בו בעצמו.
כוחו העל טבעי של ישוע, אפילו מרחוק
כוחו של ישוע לא חייב אנשים הזקוקים לריפוי ממנו להימצא פיזית בקרבתו. כך היה במקרה של עבדו של שר המאה הרומאי. לקצין הרומאי הייתה סמכות משל עצמו ועדיין הוא הבין, שמהות הכוח של ישוע הוא באוטוריטה שהיא הרבה מעבר לשלו. "רק הגד את המילה" הפציר הקצין בישוע, "ונערי יירפא."
המדהים מכל הנסים שעשה ישוע היה הקמת איש מן המתים. על פי התנ״ך, הנביא אלישע הקים ילד מן המתים [12]. אולם, במקרה של אלעזר , האיש לא רק מת, אלא שהיה בקבר מזה ארבעה ימים. תהליך הריקבון של הגופה כבר החל, ועדיין ישוע הבטיח למרתה, אחותו האבלה של המת, שאחיה יקום לתחיה.
מרתה השיבה, "אני יודעת שהוא יקום לתחיה בזמן תקומת המתים ביום האחרון" ענה לה ישוע, "אני התחיה והחיים. כל המאמין בי לא ימות, אך יחיה, וכל מי שחי ומאמין בי, לא ימות לעולם. האם את מאמינה בכך?"
(הייתה זו אמונה רווחת שכאשר המשיח יבוא הוא יקים את כל המתים)
"כן אדוני" היא השיבה לו, "אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים, שהיה עליו לבוא אל העולם"[13]
כאשר קרא ישוע לאלעזר לצאת מתוך הקבר המצחין, זו הייתה פעולה אלוהית חסרת תקדים.
הנסים של ישוע, היו במרחק שנות אור רופאי האליל בזמנו, הן מהבחינה של העוצמה שהתגלתה בהם, והן מהבחינה של הסמכות שהם ייצגו. ודרך הנסים הפומביים שעשה ישוע במהלך שירותו, הוא גיבה את טענותיו.
ישוע היה מסתורי
יש אנשים שההתנהגות המסתורית שלהם גורמת לאנשים אחרים להחשיב עצמם לתימהוניים. המסתורין שאפף את ישוע לא כלל התנהגות מוזרה, או תימהונית. לעומת זאת, ה'מסתורין' שלו ניכר במשלים שהוא סיפר ובטענות שהוא טען שהיו קשים להבנה.
לדוגמה, ישוע נפגש עם המנהיג היהודי, נקדימון, וסיפר לו שעליו להיוולד מחדש. נקדימון נתמלא בתימהון. הוא הצביע על כך שכמובן דבר כזה איננו אפשרי—האם עליו לשוב מחדש לרחם אמו? ישוע הסיר מעט ממעטה המסתורין, באומרו שאדם נולד הן מהמים והן מהרוח ושמה שנקדימון היה זקוק לו הוא הלידה הרוחנית מחדש. ועדיין הרעיון של לידה רוחנית מחדש, לא היה הרבה יותר קל להבנה מהרעיון של לידה פיזית מחודשת. ישוע השתמש בדימויים כדי להוביל אנשים מהידוע והמקובל אל הלא נודע, והרבה ממה שאמר נחשב למסתורין באוזני שומעיו.
מים חיים
ביום האחרון של סוכות, המכונה 'הושענא רבה' הוא הורה למהללים בבית המקדש שמי שצמא צריך לשתות מקרן הישועה, המים החיים, מעייני הישועה. ושוב הוא הוביל את השומעים ממשהו שהיה קל להבנה למשהו בלתי נראה, מסתורי.
ישוע יכול היה לדבר בפשטות רבה, אך הוא בחר לחשוף את האמת ברבדים עמוקים יותר שיגרמו לאנשים להגות בדברים. דרך הגזמה, משל, שימוש בלשון המעטה, ולגלוג, הוא נתן תשובות שלא בקלות הובנו. איש לא היה יכול לפגוש את ישוע ופשוט לקבל שיחה נעימה. ישוע ניסח דברים בצורה שיכלה לשנות את חייו של כל מי שיפגוש בו.
ישוע היה מעולם אחר
ישוע נולד בבית לחם, גדל בנצרת, והיה במובנים רבים כמו בני זמנו, איש מן היישוב. ועדיין, לא די בכך שהיה אפוף בהילה של מסתורין, הוא גם היה מופרד בתחושה של ניכור. זה לא שהוא היה עוין, או שהוא שאף להדיר מישהו. הניכור קרה משום שישוע ידע ואהב את המושלם, והיה מחויב לשלמות הזאת. האחרים התקשו להבין את היופי ואת הקסם בשלמות שישוע חווה, וזה מה שהבדיל בינו לבין יתר האנשים.
כבר כנער בן 12, היה ניכר שהוא ״מעולם אחר״. כאשר נעלם לאמו מרים ולאביו המאמץ יוסף, הם חששו שהוא תעה והלך לאיבוד. כאשר מצאו אותו בבית המקדש, הם נזפו בו, כפי שכל הורה אחר היה עושה באופן טבעי, אולם הוא השיב, 'עסוק הייתי בעניינים אשר לאבי" וכמובן שלא התייחס בכך ליוסף אלא לאבינו שבשמים.
באותו האופן, כאשר ישוע הסביר לנקדימון, שאיש איננו יכול לראות את מלכות השמים ללא לידה מחדש, הוא הראה בכך את שונותו.
ישוע סיפר לאנשים פרטים על חייהם, שלא הייתה לו דרך ארצית לדעת אותם.14 כאשר ישוע אמר לאדם שחטאיו נסלחו, הוא ידע את מחשבות המנהיגים הרוחניים של אותו הזמן, את מה שהם לא העזו לומר. נאמר עליו שידע מה "בלבבו של כל איש ואיש"15 אבל הוא לא רק ידע מה שבלבם. הוא גם גילה אכפתיות כלפיהם כאנשים.
ישוע אהב אנשים!
ישוע, שלא כמו מנהיגים רבים בזמנו, הראה אהבה עמוקה לאנשים – לכל הסוגים של האנשים. האנשים היחידים שאהבה זו לא הצליחה לגעת בהם, זה רק משום שהם לא רצו בכך. ישוע הרחיב את מושגי הסליחה, הקבלה, ההכלה וההערכה, וזאת עשה לגבי כולם, כולם פרט לאלו המרוצים מעצמם והמרגישים מוצדקים בזכות עצמם. חוץ מהאנשים הללו, ישוע רצה להיות במחיצת כל מי שרצה להיות במחיצתו.
ישוע לימד באופן שגרם לאנשים לחייך, אבל הוא מעולם לא נכשל כאשר היה צורך לבלבל את היהירים, או להביך את השחצנים. הוא היה אדם שהיו לו יבלות בידיו, חוש הומור ענק, שהיה משולב לעתים עם שנינות. הוא היה בעל חמלה ואכפתיות ואדם אוהב לאנשים רגישים במיוחד, פגיעים, מפוחדים, מיואשים ומדוכאים. הוא מעולם לא נכשל במשימה לרומם את מצב רוחם של האנשים, אתם בא במגע. מצבם היה תמיד טוב לעין ערוך לאחר שפגשוהו ממצבם לפני כן.
אנשי חבורתו של ישוע
ישוע בילה זמן בחברת גובי מסים, דייגים, נשים שהיה סימן שאלה לגבי המוניטין שלהן, אנשים מלומדים, איכרים בעלי ידיים וציפורניים מלוכלכות, יהודים, שומרונים ואפילו רומאים. הוא נהנה מאד בחברת ילדים קטנים, אפילו שאחרים רצו להשתיקם. הוא העריך את מתנותיהן של נשים, גם אם רבנים אחרים לא הרשו מגע עם אישה מחשש שהאישה תטמא אותם.
ישוע אכל עם כל סוגי האנשים, הוא התבדח עמם, בכה עמם ועבורם, ובסופו של דבר מת למענם.
ישוע היה מוכן להישפט, להיות מורשע בדין, ולהיצלב.
מכל בחינה שהיא, ישוע לא נלחם על חייו ואפילו לא ניסה להגן על עצמו מבחינה חוקית, למרות שהיו לו את כל הטיעונים המוצדקים לעשות זאת. כאשר ראשי הכוהנים וזקני העם באו לקחת אותו, הוא היה יכול להזכיר להם, שבעצם אין להם סמכות מעבר לעבודתם בסנהדרין ובגבולו בית המקדש בלבד (בית המשפט של אותה התקופה).
ישוע, יכול היה להזכיר להם, שמבחינת החוק היהודי, לא הייתה להם כל זכות לקחתו למשפט ללא כתב אישום. לו יהודה איש קריות היה המאשים שלו, ישוע יכול היה לשנות את תדמיתו של יהודה איש קריות כעד, פשוט על ידי הוכחה שהוא היה גנב שלקח מהאוצר השייך לכולם. הוא היה יכול לענות להאשמות השווא נגדו, באמת המהדהדת, " לא אמרתי זאת"
"מלך היהודים"
כאשר הנציב שאל את ישוע "האתה הוא מלך היהודים?" השיב ישוע: "אתה אמרת". אם היה ישוע מלך, הוא היה נודע בפשטותו. ועדיין האיש הפשוט והבלתי נשכח הזה, ישוע, התפאר בהתפארות שהייתה מעל ומעבר לדמיונם של רוב האנשים הבלתי שפויים. הוא לא רק הודה בעובדה שהוא אכן מלך, אלא גם טען שיכול היה לקרוא ל-12 צבאות מלאכים להגנתו, לו חפץ בכך.
אלא שישוע בחר אחרת. ממש ככבשה המובלת לשחיטה, ללא טענה ומענה, כך ישוע בחר לא לפצות את פיו כדי להגן על עצמו. הוא ידע שהוא נועד למלוך, ואם זאת ידע שנחרץ עליו גורלו למות תחילה. איש לא מת כפי שמת ישוע ואיש לא השלים כל כך הרבה במותו. מותו לא היה הסוף אלא רק ההתחלה.
ישוע ברחבי העולם
בזכות ישוע, אנשים ביערות נדחים, כמו גם אנשים משכילים רבים, יודעים משהו אודות העם היהודי ותורתו. הם מכירים היטב את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, מדינת היהודים. אנשים מכירים את בית לחם יותר מאשר את מומביי, ומרגישים קשר חזק יותר לירושלים מאשר לרומא. לאנשים מכל הגזעים ניתנים השמות אברהם, דוד, יעקב, ישעיה ורחל, כל זה בשל ישוע. מאות אלפי אנשים ברחבי העולם מרגישים קשר לעם ישראל בזכות ישוע.
דתות המזרח לימדו שאנשים שסבלו כאב , מחלה ובסופו של דבר מוות, פשוט נענשו על התנהגות בלתי הולמת בגלגול הקודם. בשעה שדתות המזרח קבלו סבל כתיקון שיכול לשפר את הווית האדם בגלגול הבא, והתיקון אם יהיה צורך בכך, יחזור גלגול אחר גלגול, ישוע לימד חמלה כלפי הסובל. חסד וסליחה נבעו ממנו, ועם זאת על הצדקה אי אפשר היה להתפשר. וזו הסיבה שאנשים אוהבים כל כך את ישוע ועדיין אוהבים אותו מאד.
בשם ישוע
לא כל מי שכינו עצמם משיחיים הלכו באמת בעקבות ישוע ולפי הדוגמה שהראה לנו. הוא לימד אהבה, ענווה, ומתן כבוד לכל האנשים. כאשר אתה מוצא שנאה, דעות קדומות וחוסר סובלנות בשם ישוע, אתה מוצא אנשים שנכשלו בהליכה בעקבות ישוע, ומשתמשים בשמו לשווא. כל המשיחיים שמראים חוסר חמלה, מתעלמים ואפילו מתנגדים לדוגמה שהראה ישוע.
זה פשוט יותר מדי קל להאשים את ישוע ברדיפות, או בחוסר סובלנות, דברים שישוע מעולם לא הורה לנו לקחת חלק בהם. בני אדם מרגישים נוח לרדוף זה את זה לא בשל ישוע, אלא למרות מה שהוא לימד. אנשים שהם באמת תלמידי ישוע, מן הראוי שתהיה בהם מידה של משמעת בכל האמור לגבי הליכה בעקבות תורתו.
הצד הטוב
בתי חולים רבים נוסדו כתוצאה מהחמלה המשיחית. שליחים רבים הקימו בתי ספר במקומות מרוחקים והביאו אליהם ספרות משיחית וכל זה בזכות ישוע. מומחים לחקלאות ולרפואה הגיעו למקומות מרוחקים כדי לתת את שרותם בזכות אהבת ישוע. בזכות האהבה שהם מצאו בישוע, אנשים כמו מרטין ניימולר, ראול ואלנברג וקורי טן בום עמדו כנגד היטלר והשנאה שהוא הפיץ.
אם ישוע רק חי בעולם הזה ומת אחר-כך, העולם לא היה משתנה כפי שהשתנה בעקבותיו. אבל זו תקומתו מן המתים ששמה את ישוע בנוף של כל פרק ופרק בהיסטוריה האנושית. חייו הגלויים לאחר הצליבה, הפכו אותו לדמות החזקה והמשפיעה ביותר מעולם, וזאת משום שהוא עודנו חי. והעובדה שהוא חי ושואף לשנות את חייהם של האנשים היא פלא בעיני אלו שחפצים במה שיש לו להציע, ואבן נגף בעיני אלו שאינם חפצים.
הצד האפל
המבקרים מתמקדים במעשיהם של הקוראים לעצמם 'משיחיים' ואינם מתנהגים ככאלה, או במשיחיים שסטו מהדרך, במקום לעסוק בדמותו של ישוע, וזאת למרות שהם מודעים לעובדה שהמשיחיים וישוע לא חד המה. ככלות הכול, היהדות איננה נעשית בלתי תקיפה, בשל חלק מהיהודים שאינם מקיימים את כל תרי"ג המצוות.
באותו האופן, אנשים הלוקחים את ישוע ברצינות ומנסים לחיות על פי תורתו נמצאים במיעוט. מדוע רוב האנשים, יהודים וגויים, אינם רוצים לשמוע אודות ישוע?
המחיר שיש לשלם עבור ההליכה אחרי ישוע
האירוניה היא כפי שאומר הכתוב, הכול משתנה ו"אין חדש תחת השמש" או "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" (קהלת). כאשר ישוע הלך על הארץ, חלק מהרבנים ומן המנהיגים הלכו אחריו, אבל נדרש מהם אומץ לב עצום ללכת נגד הזרם. חלק מהאנשים העשירים ביותר , בעלי העמדה והכוח, היו מסוגלים להתבונן מעבר לעושרם החומרי ולראות את העוני הרוחני שהם מצויים בו, אותו הגיע ישוע לתקן.
אבל אלו שהתכחשו לו, או בזו לו, חשו שאינם זקוקים לאהבתו, או לרחמיו, משום שחשו עצמם כאנשים שיכולים למצוא סיפוק בעצמם. הם לא הבינו מדוע ישוע התחבר לאנשים שהיו מתחת לרמתו התרבותית. וכך הם גם תירצו לעצמם, שאם ישוע אכן היה אציל, כפי שטען, היה עליו להתרחק מאנשים שכאלו, כדי לשמור על היותו רם מעלה מבחינה חברתית.
היום, הרבה אנשים לועגים למאמינים בישוע ורואים בהם חלשים, מפסידנים ללא תקנה, או אנשים שמחפשים תיקון מהיר לבעיותיהם. רבים רואים בישוע סוג של קביים ועל עצמם הם חושבים עילאיים מבחינה רוחנית ולכן לא זקוקים לו. לאנשים כאלו כלל לא רלוונטית השאלה האם היה מה שהוא טען על עצמו. לקחת אותו בחשבון משמע להשתייך לאנשים המסכנים הנזקקים לו, אנשים שהם לא שואפים להיות כמותם.
האמת אודות ישוע
ישוע היום כמו תמיד אכפתי ואוהב. הוא לא משפיע את חסדו על אלו המחונכים היטב, ומאד נחשבים. הוא איננו מחליף חסד במס שפתיים ובקשרים מתאימים. הוא מעוניין בלתת תקוה לנדכאים, ולמדכאים. לאלה שיש ולאלה שאין במידה שווה.
ישוע נותר מסתורי כפי שהיה מאז ומעולם. אלו שקבלו את אהבתו ואת חייו ואשר מסרו את חייהם לו, אינם יכולים לתאר במלים את האיכות של חייהם הרוחניים, לאלו שטרם חוו את הלידה החדשה. אבל אנשים יכולים להבחין בניצוצות של רוחניות זו בחיי אלו שיודעים אותו היטב. אלו שיודעים אותו היטב ממשיכים להיות מאותגרים באישיותו, ומונעים בכוחו.
אבל עדיין, ישוע הוא בלתי-נראה, בלתי ידוע ובלתי נשמע על ידי רוב האנשים פרט לאלו שיש להם אוזן לשמוע ולב להבין.
מאמר זה הותאם ממאמר מוקדם של 'יהודים למען ישוע'
מראי מקום
1. לאו בק, הרצאות על מהות הנצרות (ברסלב, נ.פ., 1902
2. מתי ב: 2
3. מתי ב: 6
4. מתי ט"ז, 14-17
5. הבשורה ע"פ יוחנן ד', 25,26
6. משיחיות בסיסית, מאת ג'והן, ר. ו. סטוט, עמ' 22, לונדון,אינטר וארסיטי פלוושיפ. (התחברות)
7. מתי ה'
8. יוחנן ח', 53-58
9. השם שהכל יכול נתן למשה כדי להרשים את פרעה היה 'אהיה אשר אהיה'. "אמור לפרעה 'אהיה אשר אהיה' שלחני." ספר שמות
10. מתי י', 23, י"ב, 40, ט"ז, 27
11.לוקס ד': 21
12. מלכים ב', פרק ד'
13.יוחנן י"א, 24-27
14. ראה יוחנן א', 48-50, ד', 18
15.מעשי-השליחים א', 24