קבלה: מיסטיקה יהודית
בכלליות, הקבלה נחשבת לחכמת הנסתר או למיסטיקה ובשל היחס לחוכמה כדבר נסתר ובלתי ניתן להשגה, קיימת בנושא בורות בציבור הרחב. קודם כל, עלינו להבין שהקבלה היא אוסף של ספרים מן הז'אנר המיסטי. בין הספרים השונים באוסף הזה אנו מוצאים את הספר המפורסם ביותר – הזוהר. למרות כל האזהרות הקיימות, כולל זו שמטילה אימה על אנשים הצעירים מגיל 40 לקרוא בו, הספר אינו מיוחד במינו. האמת היא שספר זה דומה לספרים אחרים בז'אנר המיסטי ומעבר לכך הזוהר בסך הכול מהווה פירוש מיסטי לספר התורה. לא יותר ולא פחות. בימי הביניים כאשר התחילו לקרוא בזוהר (מבלי להיכנס לוויכוחים הקיימים אודות מחבר הספר) רבות מן הדתות, כולל היהדות, כבר עסקו בפרשנות המקרא ברמות שונות, גם ברמה המיסטית. ביהדות, למשל, השתמשו במושג – "פרדס". (פשט, רמז, דרש, וסוד). אם כן כאמור, השפעת המיסטיקה כבר הייתה ניכרת בין נוצרים, מוסלמים ויהודים. למעשה הזוהר לקח את הרוח המיסטית של התקופה בה הוא נכתב ויישם אותה בפרשנות שלו לתורה.
הספר השני שראוי לציון הוא "ספר יצירה". זהו ספר קצר הרבה יותר אבל שייך לאוסף המיסטי הנקרא קבלה. מכאן הגיעו ליהדות ״הספירות״, החשיבות של האותיות של השפה העברית ומשמעותן המיסטית. ייתכן שהבעיה העיקרית שבמיסטיקה היא הצורך שלנו לדעת יותר ממה שנמצא כבר בכתובים. ״ספר יצירה״ מנסה לתת לנו מידע על כוחות היקום בהם השתמש אלוהים כדי לברוא את העולם. הכתובים אומרים "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" ומשאירים לנו מסר פשוט. הקבלה מציעה מערכת מסובכת של כוחות ויש בכך מן הפיתוי שגם אנחנו נשיג את הכוח של הבורא בעצמנו. הכתובים נותנים לנו מסר פשוט כדי שכול אחד יוכל להבין וכול אחד יוכל לייצר את ההודיה שבלב עבור החיים, הטבע – הכול. הודיה שמביאה גם לביטחון בבורא.