האינקוויזיציה

האינקוויזיציה שכונתה גם ״האינקוויזיציה הקדושה״ הייתה מוסד לחקירת הכתות והכפירה. רוב המשפטים האינקוויזיטוריים היו על עניינים פְּעוּטים, והסתיימו בהטלת עונש סמלי כמו תפילה, צום או מסע צליינות (עלייה לרגל) קצר. מכשפות לא הועלו על המוקד בהוראת האינקוויזיציה, עד המאה ה-16, וגם עד אז יהודים לא היו כלל בתחום שיפוטה, שופטי האינקוויזיציה דנו רק בנוצרים. מכיוון שהיהדות נחשבה לכת, האינקוויזיציה חיפשה בכתביהם מסרים אנטי-נוצריים. כתוצאה מכך נשרפו ספרים של הרמב"ם והתלמוד. בין השנים 1481-1488 האינקוויזיציה הספרדית העלתה על המוקד מאות רבנים ואלפים אחרים הצטרפו לכנסייה. שיא הרדיפות היה בשנת 1492 כאשר כל יהודי ספרד גורשו. אף על פי כן, חשוב לדעת כי רוב העיסוק של האינקוויזיציה היה באוכלוסייה הנוצרית אך כאמור גם יהודים סבלו מרדיפתם. יחד עם זאת, משנת 1451 חל שינוי משמעותי בתפקידי האינקוויזיציה והיא החלה לפעול למניעת פוגרומים נגד יהודים.