ירדן

נולדתי באוקראינה לאבא יהודי ואמא אוקראינית. בילדותי, אף אחד מהורי לא האמין באלוהים ואף אחד מהם גם לא שמר על שום מסורת, לא יהודית ולא נוצרית. אך יום אחד משהו התחיל להשתנות באמא שלי. אמי חיפשה את משמעות החיים בדתות שונות, כגון בודאיזם, קרישנאיזם, קבלה, קרמה, נצרות קטולית, צמחונות ואסטרולוגיה. אך כל זה לא הצליח למלא את הריקנות הנפשית שלה.
מאוחר יותר בחיי, כאשר הייתי בת שבע, אמא שלי באה הביתה מלאת שמחה והתחילה לדבר על אמונתה בישוע המשיח. כל זה היה די חדש בשבילנו, אבל לא מצאנו משהו רע באמונה שלה. להיפך, היא נהיתה בן אדם טוב יותר ונתמלאה באהבה לאלוהים. כך גדלתי להכיר את אלוהי היהודים, אלוהי התנ"ך, וגם להכיר את ישוע מכתבי ספר הברית החדשה.
כאשר התחלתי ללכת לבית הספר, סבתא שלי התחילה לקחת אותי לקהילה היהודית. כך למדתי על השורשים היהודים שלי, על המסורת והחגים. אז מצד אחד למדתי על ישוע ומצד שני למדתי על יהדות ואהבה לארץ ישראל. אומנם היה לי ידע בקשר לישוע אך עדיין לא היתה לי מערכת יחסים אישית עם אלוהים ועדיין לא הכרתי בישוע כמושיע האישי שלי. הסתכלתי על האמונה של אמא שלי כמין סט של עקרונות מוסריות שעל פיהם צריך לחיות. מכיוון ש לא רציתי לקבל חלק מאותן עקרונות, לא רציתי להתעמק באמונה הזאת.
בגיל ההתבגרות רציתי להיות כמו כולם ולעשות את מה שאני רוצה בלי קשר לאמונות של ההורים שלי – רציתי ללכת בדרך שלי. בגיל חמש עשרה עליתי לארץ בתוכנית "נעלה" ולמדתי באולפנה דתית של בנות. זה היה שינוי גדול עבורי. בהתחלה עשיתי הרבה בעיות ומרדתי באולפנה משום שלא הייתי מוכנה לשמור על כל מה שציפו ממני במסגרת הדת. אבל עם הזמן התחברתי עם הרבה ישראלים והתחלתי להתעמק בדת יותר ויותר. בשלב זה בחיי חשבתי שהיהדות הרבנית היא האמת – ולא האמונה של אמא שלי. במסגרת לימודי באולפנה קיבלתי משפחה מאמצת דתית שלימדה אותי איך לשמור שבת וחגים. דרכם למדתי הרבה על יהדות והחשיבה הפילוסופית היהודית ולאט לאט הפכתי להיות דתיה. כל יום עצמאות הייתי הולכת עם בנות האולפנה להתפלל ליד הכותל המערבי ולשיר ברחובות ירושלים כאשר אני מחזיקה בידי דגל ישראל.
למרות כל מה שלמדתי, בתוך תוכי הרגשתי בודדה ושבורה, ללא שלום, חיה על פי עקרונות אנושיים. ללא קשר חי עם אלוהים, ללא סליחה ממנו וללא האהבה והתקווה שהוא מציע לנו במשיח ישוע. הדת היהודית נתנה לי פתרון חברתי, נתנה לי מסגרת ומערכת שחייתי בתוכה מחג לחג, אבל מעולם לא הצליחה לטפל בפצעים יותר עמוקים שהיו לי בלב.
פעם בשיעור על מחשבת ישראל למדנו על "ישו" וכל מה שלימדו עליו היו דברים כל כך נוראיים ושליליים. מכיוון שידעתי מה כתוב על ישוע בברית החדשה, הרגשתי שזה לא נכון לדבר על מישהו שאתה אף פעם לא קראת עליו ממקור ראשון. הדברים שנכתבו עליו בספרות היהודית-דתית ניכתבו הרבה לאחר זמן כתיבת ספר הברית החדשה. הדבר גרם לי לחזור לחדרי ולהתחיל לחקור את העניין. אמרתי לעצמי שלא יתכן שישוע הוא שקרן, לא יתכן שהוא שיקר כאשר הוא טען שהוא המשיח, פשוט מכיוון שהוא טען הרבה דברים אחרים לגביו שאכן התקיימו. מצד שני לא רציתי פשוט להאמין במה שאמא שלי מאמינה. "אם ישנה אמת אחת, אלוהי ישראל יגלה לי אותה" אמרתי לעצמי. לקחתי את ספר התנ"ך והתחלתי לקרוא. כאשר הגעתי לספר ישעיהו פרק נ"ג, מצאתי את התיאור הבא: "והוא מחולל מפשענו, מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו". כל הפרק מנבא על איש מסויים אחד שיסבול ויענש בגלל החטאים של עם ישראל. פתאום התחלתי להבין שזאת נבואה על ישוע. המשכתי לחקור ולקרוא יותר בנבואות התנ"ך. ככל שמצאתי עוד ועוד נבואות על המשיח, הבנתי יותר ויותר שהמשיח המובטח הוא ישוע.

יום אחד פשוט נפלתי על ברכי ובכיתי ,התפללתי בליבי לאלוהים והזמנתי את ישוע להיות המושיע של חיי. ביקשתי ממנו לסלוח לי על חטאי האישיים ונתתי לו לנהל את חיי מיום זה ואילך. באותה הזדמנות, התפללתי גם שאלוהים ידריך אותי למצוא עוד אנשים מאמינים כמוני. מיד למחרת יצאתי לרחוב ואשה אחת ניגשה אליי ונתנה לי פתק קטן עליו היה כתוב: "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו אלא ינחל חיי עולם". זאת הייתה הזמנה לבוא לקהילה של מאמינים משיחיים! הלכתי לקהילה והכרתי עוד הרבה יהודים המאמינים שישוע הוא המשיח.
אלוהים ענה לתפילתי. הוא מחה כל דמעה מעיני ושמר עלי במשך כל התקופה הזאת. הוא גילה לי את האמת על ישוע וטיפל בפצעים העמוקים בליבי. הוא נתן לי שלום, אהבה ומשפחה חדשה של מאמינים אמיתיים באלוהים ובישוע המשיח. קיבלתי ממנו את הסליחה, הבטחון והתקווה שהוא העניק לי במשיח ישוע.
ישוע שילם במותו את כל המחיר עבור חטאיי, הוא קם לתחיה לאחר שלושה ימים ועכשיו הוא חי בליבי, נותן לי חיים חדשיים ומשנה אותי להיות דומה לו יותר ויותר מיום ליום.