ישעיהו נג

Posted on Posted in כללי

"מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל מִי נִגְלָתָה.  וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.  אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ.

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.  נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ".

בשנת 1946 התגלה אוצר היסטורי בדמות מגילות ים המלח.

המתיישבים המקומיים הידועים בשם הקומראנים שמרו כ- 1200 מסמכים ולמעלה מ-300 טקסטים תנ"כיים בתוך כדים מחרס עשויים חימר שהחזיקו מעמד במשך מילניום בתוך מערות באיזור הים. 1

אחד מאותם טקסטים, ובעיני רבים המרשים ביותר, היא המגילה של הנביא ישעיהו.

המגילה הועתקה בסביבות שנת 125 לפנה"ס. היא מכילה את כל 66 הפרקים המוכרים לנו מספר ישעיהו.

בספר זה, נתמקד בחלק מסוים במגילה, בפרק נג.

פרק זה נחשב לפרק אסור בקרב היהדות האורתודוכסית. זו אף ביטלה את הקראתו כחלק מן ההפטרה בבתי הכנסת.  מדוע? התשובה נמצאת בתוך הפרק ואנו נבחן אותה ביראת כבוד לאלוהים אשר אִפשר לנו לקרוא את דברו ובחסדו גם להבין מהו רצונו.

שנים עשר הפסוקים המובאים בפרק הזה מתארים תקציר מפורט לבשורות בברית החדשה, על אף שישעיהו כתב את אותם פסוקים כ-700 שנים לפני לידתו של ישוע.

כמה פרקים מתוך אותו טקסט יהודי שהתגלה ליד ים המלח מדברים על ביאתו של המשיח ככובש דגול אשר מנהיג לניצחון, בישעיה פרקים ט-יא: אנו לומדים על גדולתו וניצחונו של המשיח אולם ככל שמתקדם בסיפור אנו מגלים דימוי אחר.

היהדות אוהבת להתמקד דווקא במאפיינים האלה.

אולם בפרק זה נגלה מאפיין נוסף למשיח, והפעם כעבד שסובל ואף מת בעבור האנושות.

על פי הפסוקים הבאים, ישעיהו מתנדב להיות שליח, ואלוהים נותן לו משימה חשובה:

 "וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ, רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.  וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי, אֹמֵר, אֶת מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ; וָאֹמַר, הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה. שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ. הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע: פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. וָאֹמַר, עַד מָתַי אֲדֹנָי; וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. וְרִחַק יְהוָה, אֶת הָאָדָם; וְרַבָּה הָעֲזוּבָה, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" ישעיה ו 12-6.

אלוהים קורא לעמו לחזור בתשובה דרך הנביא ישעיהו.

ישעיהו מספק חזון עמוק שמתאר את העתיד לפעמים שנים, דורות, יובלות ואף מילניום קדימה בזמן.

והכול נעשה באמצעות טקסט עשיר וציורי.

באמצע מגילת ישעיה אנו מוצאים את פרק נג. פרק זה משמש כאבן יסוד היסטורית של האנושות כולה.

בפרק זה ניתן למצוא תיאור של עבד מעונה ונדחה שנשלח בשביל למות בעד חטאי האנושות.

תיאור זה שונה מאוד מהתיאור שנתן ישעיהו למשיח בתחילת המגילה.

הצליבה:

רעיון הצליבה החל לראשונה באימפריה הפרסית, לאחר מכן אימצו אותו הרומאים. הדרך הרשמית להוצאת להורג בישראל הייתה באמצעות סקילה, משום כך מפתיע למצוא את תיאור הצליבה בכתביו של ישעיהו- מאות שנים לפני המצאת שיטת הצליבה.

בתהלים כב יש תיאור נוסף שמחזק את דברי ישעיהו, שבו מתואר כל תהליך הצליבה הידוע לנו מהברית החדשה.

דויד המלך מדבר מנקודת מבטו של המשיח על הצלב, הוא מתאר את עצמותיו שלא נשברו, את הצמא שמכביד על גופו, על ידיו ורגליו המחוררות, השפלתו ואפילו על כך שיהמרו על בגדיו, כמו שהתיעוד בברית החדשה מראה לנו. קטע זה נכתב כ-1000 שנים לפני צליבתו של ישוע.

זכריה הנביא מוסיף למאגר הטענות עם הפסוק הבא:

"וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר" זכריה יב 10.

ישעיהו מצביע על משמעות צליבתו של המשיח על אף שכתב על כך מאות שנים לפני התרחשותה.

כשאנו בוחנים טקסט תנכ"י בכלל ונבואי בפרט, אנו מנסים לאמת אותו עם תהליכים היסטוריים שאנו מכירים כדי לאמת או להפריך אותו.

ישעיהו סיפק לנו שלל הוכחות לאמינות הכתובים למשל כאשר כתב פנייה אישית למלך פרסי אשר לא נולד עדיין ( כורש ).

בעקבות אותה פנייה אישית לכורש, הורשה עם ישראל לחזור לירושלים ולהקים את בית המקדש שנית. אין יהודי, בין אם הוא דתי אורתודכסי או מאמין בישוע, שייתווכח עם החזון הנבואי של ישעיהו בכל מה שקשור לשיבת ישראל לירושלים ולבניית בית המקדש.

אולם כאמור, היחס שמקבלת הנבואה מישעיה נג הוא אחר לחלוטין. הפרק "האסור" לא נקרא בבתי הכנסת ואנשי דת רבים מתרחקים ממנו כמו מאש לוהטת.

הסיבה היא שהכתוב מדבר בעד עצמו, ובשורת ישוע מובאת לאורך המגילה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

אנו מעודדים אתכם לקרוא בעצמכם, לשאול שאלות ולחפש את התשובות באמצעות הכתובים ודרך תפילה לאלוהים להתגלות והכוונה.

ישוע איננו מיתוס! הוא אמת שניתנה לנו במתנה וכל שעלינו לעשות הוא לדרוש את פניו והוא כבר יעשה את השאר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *