ישוע וסיפורי התנ"ך – עקדת יצחק

Posted on Posted in כללי

"אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי. וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים". (יוחנן ה 40-39).

בפרק זה נחקור את סיפור אברהם ועקדת יצחק בבראשית כב.

התרחיש האחרון שבו מופיעים אברהם ויצחק יחד לפני בראשית כב,  הוא כשחגגו את הגמילה של יצחק.

באותה עת, יצחק היה בן שלוש עד חמש שנים.

בבראשית כב כתוב שעבר זמן מה, ופרשנים רבים טענו לאורך ההיסטוריה, שסיפור עקדת יצחק התרחש כשהיה בערך בן שלושים.

במשך שלושים שנה, יצחק היה בבת עינו של הוריו, וכשם ששמו נקרא יצחק, סביר להניח שהוא היה להם למקור של הנאה ואושר רבים במשך השנים.

בעיני אברהם, ייתכן שהדרישה של אלוהים הייתה כואבת ובלתי נתפסת, אבל לאלוהים יש תכניות גדולות וסיפורים מרשימים לגלות לנו.

אלוהים דורש מאברהם לקחת את בנו יחידו ולהעלות אותו לקורבן, בדומה לאירוע שעתיד להתרחש אלפי שנים לאחר מכן בדמותו של ישוע.

פה אפשר לראות את החזון הנבואי יוצא אל הפועל.  אלוהים האב היה עתיד לשלוח את בנו יחידו כדי להשלים את הפעולה שנעצרה בעקדת יצחק.

 

" וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. " (בראשית כב 2).

 

איזו דרישה מוזרה. איננו יודעים מה עבר במחשבותיו של אברהם, אבל נסו לשים את עצמכם במקומו, ותארו לעצמכם את הייאוש והעצבות שירדו עליו, ואת לבו הכבד.

מה הוא יגיד לשרה?! איך יוכל להמשיך בחיים אחרי המעשה הזה?!

ומה עשה אברהם? האם הוא ענה לאלוהים בשלילה או ניסה להתחמק בדרך זו או אחרת?

לא. אברהם קם למחרת, העמיס את חמורו בציוד הדרוש להקים מזבח כפי שאלוהים ציווה עליו, לקח את יצחק, ויצא לדרכו להר המוריה.

אברהם לא בזבז זמן. הוא קם ועשה את מה שאלוהים ציווה עליו. אני בספק אם אדם אחר היה נוהג כמוהו.

גולגולתא

 יצחק נשא על גבו את העצים במעלה ההר, כמו שישוע נשא את צלבו.

בזמן שעלו במעלה ההר, יצחק שאל את אביו שאלה:

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה? (בראשית כב 7).

תשובתו של אברהם:" וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי " (בראשית כב 8).

כשהגיעו למחוז חפצם, המקום שבו אלוהים ציווה על אברהם לבנות מזבח, אברהם בנה את המזבח והניח עליו את יצחק. חשוב להבין את הסיפור שמתחת לפני השטח: אברהם היה אדם מבוגר, וקרוב לוודאי שיצחק היה יכול להשתחרר ולגבור עליו בקלות, אולם יצחק נכנע לאביו ושמע בקולו ברצון עד לרגע האחרון, שמשמעותו לגביו הייתה מוות.

" יֵשׁוּעַ, שֶׁיָּדַע כָּל מַה שֶּׁיָּבוֹא עָלָיו, יָצָא וְאָמַר לָהֶם: "אֶת  מִי אַתֶּם מְחַפְּשִׂים?" הֵשִׁיבוּ לוֹ: "אֶת יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת."
אָמַר לָהֶם: "אֲנִי הוּא". גַּם יְהוּדָה הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הָיָה שָׁם. כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ "אֲנִי הוּא", נָסוֹגוּ לְאָחוֹר וְנָפְלוּ אַרְצָה.

שׁוּב שָׁאַל אוֹתָם: "אֶת מִי אַתֶּם מְחַפְּשִׂים?" הֵשִׁיבוּ: "אֶת יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת".

עָנָה יֵשׁוּעַ: "אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲנִי הוּא. לָכֵן אִם אוֹתִי אַתֶּם מְחַפְּשִׂים, הַנִּיחוּ לְאֵלֶּה לָלֶכֶת", לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר שֶׁאָמַר, "מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי לֹא אָבַד לִי אִישׁ" (יוחנן יח 9-4).

כאשר ישוע אמר "אני הוא", כל האנשים שבאו לבקשו הזדעזעו ונפלו ארצה.

הוא לא היה חייב ללכת אתם. הוא יכול היה להשתחרר ולהתגבר עליהם בקלות, אולם הוא נכנע כדי לקיים את רצון אביו (אלוהים).

תקומה

איך אברהם עשה זאת? איך היה לו אומץ לציית לאלוהים?

רמז לכך אפשר למצוא בדברים שאמר אברהם למשרתיו  לפני שהוא ויצחק נפרדו מהם:

 " וַיֹּאמֶר  אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם " (בראשית כב 5).

אלוהים הבטיח לאברהם צאצאים באמצעות יצחק:  

" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ. כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע " (בראשית כא 12).

בזכות ההבטחה הזאת, אברהם ידע שלאלוהים יש תכנית לגבי יצחק, גם אם הוא יצטרך למות ולקום לתחייה. האמונה שלו באלוהים הכול יכול, המסוגל להחזיר את בנו מהמתים אם הוא חפץ בכך, היא שהעניקה לאברהם את הכוח והאומץ להקריב את בנו על המזבח.

בברית החדשה כתוב:

" מִתּוֹךְ אֱמוּנָה הִקְרִיב אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּעֵת שֶׁנֻּסָּה; הוּא שֶׁקִּבֵּל אֶת הַהַבְטָחוֹת הִקְרִיב אֶת יְחִידוֹהוּא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ, "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", בְּחָשְׁבוֹ בְּלִבּוֹ כִּי הָאֱלֹהִים יָכוֹל לְהָקִים אֲפִלּוּ מֵעִם הַמֵּתִים; מִשָּׁם, בִּבְחִינַת מָשָׁל, אַף קִבֵּל אוֹתו "(אל העברים יא 19-17).

אברהם ידע שלאלוהים הפתרונות, ובמחשבה זאת הניף את ידו כדי להקריב את בנו על המזבח.

באותו רגע, מלאך אלוהים התערב וקרא לאברהם לא לפגוע ביצחק.

" וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי " (בראשית כב 12-11).

אברהם הסתכל וראה איל שאלוהים סיפק כדי להעלות לקרבן, ממש כשם שאמר ליצחק בדרכם. אלוהים ייראה להם את הקרבן.

אברהם הכריז על המקום הזה כמקום מיוחד, וקיבל ברכה ממלאך ה':

" וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן הַשָּׁמָיִם.  וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ,  כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו  וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי " (בראשית כב 18-14).

התמונה הנבואית

קשה שלא לראות את הדמיון בין סיפור עקדת יצחק לבין בשורת ישוע.

אפילו לפני הסיפור על המבחן שהיה על אברהם לעבור, אפשר לראות דמיון רב בין שתיי הדמויות.

  • גם יצחק וגם ישוע הגיעו לעולם בדרך יוצאת דופן. יצחק נולד כשאמו הייתה בת תשעים לערך, וישוע נולד מזרע אלוהים באמצעות בתולה.
  • הלידה של כל אחד מהם הייתה התגשמות של נבואה לגבי לידתם. הנבואה לגבי הולדת יצחק ניתנה כעשרים וחמש שנים לפני לידתו, ושל ישוע מאות שנים קודם (לדוגמה: ישעיה ז 14, ט 6-5, מיכה ה 1 ).
  • אלוהים אמר מראש להורים של שניהם באיזה שם לקרוא להם.

וכמובן, בסיפור שאנו עוסקים בו בפרק זה יש עוד דמיון רב:

  • " כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו, וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי " (בראשית כב 17).

אלוהים אמר שכל ארצות העולם ועמיו יבורכו באמצעות זרעו של יצחק.  ישוע הוא צאצא של יצחק, ובאמצעותו, אלוהים נתן לעולם כולו גאולה וכפרה (אל העברים ה 9; מתי א; לוקס ג).

  • המיקום – הוא אותו מיקום שבו בנו יחידו של אלוהים היה עתיד לשלם את מחיר חטאינו.
  • לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (יוחנן א 29).

אלוהים אמר לאברהם שהוא יודע שהוא אוהב אותו ונאמן לו, כי הוא היה מוכן להקריב את בנו.

ואילו אנחנו יכולים לדעת שאלוהים אוהב אותנו, כי הוא היה מוכן לשלוח את בנו כדי לקחת את חטאינו על עצמו ולהיות הקרבן של העולם כולו.

המחיר שנדרש על חטא, המחיר שנדרש על כל חוב שיש לך, המחיר שנדרש כדי שיהיה צדק… שולם באמצעות ישוע, שה האלוהים, שנשלח בידי אביו, כי הוא אוהב אותנו עד כדי כך שהיה מוכן לתת את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו אלא יזכה לחיי עולם.

 "אִם בְּאָמְרִי לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הַשָּׁמַיִם? אִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה מִלְּבַד זֶה שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם בֶּן הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיּוּרַם בֶּן הָאָדָם לְמַעַן יִהְיוּ חַיֵּי עוֹלָם לְכָל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 16-12).  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *