מדוע רבנים לא מאמינים בישוע?

Posted on Posted in שאלות ותשובות

השאלה אם ישוע ("ישו") הוא המשיח היהודי איננה שאלה פתוחה בין יהודים. כל מה שרב כלשהו יכתוב על האמונה בו יהיה מבוסס על ההנחה שישוע איננו המשיח ושהברית החדשה הינה אנטישמית ושאסור לקרוא אותה פן נקולל. מצויידים בדעות קדומות, יהודים שינסו ללמוד על המשיח בהכרח יגיעו גם הם לאותה מסקנה שישוע איננו המשיח. בשל מעמדם בין קהל ישראל, מעטים הם הרבנים שיבחנו את הנושא בפתיחות, אוביקטיביות או בכלל.

סיבה אחת לדחייתו של ישוע כמשיח היא הגאווה, אמונה בישוע איננה רק עניין של שכנוע שכלתני, כרוך בה צעד גורלי הרה משמעות שפירושו להודות בחטא – לא רק עשיית פעולות מסוימות כמראה חוץ. זהו דבר שקשה לכל אחד מאיתנו להודות בו, שאנו חוטאים או אפילו שטעינו, בין אם אנחנו רב גדול או אזרח פשוט, יהודי או גוי, לא כל שכן לאדם הנהנה ממעמד מכובד בקהל ישראל.
אם לרגע נתעלם מההיסטוריה, דמיינו לעצמכם שהמשיח מחר יגיע, הוא ייגש למנהיגי המדינה, הרי היא ממשלת ישראל,  יפנה לראש הממשלה ויביא בפניו את כל חטאיו נגד אלוהים ונגד האנושות, ימשיך לנשיא המדינה ומשם משר אחד למשנהו, מחבר כנסת לחבר כנסת כאשר לכולם שופך בפניהם המשיח את השקרים, הרמאויות ושאר הסקנדלים הרבים שביצעו כנגד הזולת. מה תהיה תגובתם של מנהיגי העם כלפי המשיח: "תודה לך משיח שאתה מוכיח ומתקן אותנו, כלכך ציפינו וחיכינו לראות אותך, בוא ונקבל אותך בברכה" ככל הנראה שלא, תגובתם כנראה תהיה יותר כמו פנייה לעם "אל תקשיבו ואל תאמינו לו! הוא שקרן ומסית! הוא אפילו לא יהודי ומקומו לא כאן איתנו, צריך להרוג אותו על שניסה לפלג אותנו". כך גם הייתה התגובה של מנהיגי העם בזמנו של ישוע, רק שאז לא הייתה זאת הממשלה, אלא הסנהדרין, שהורכב מרבנים ואנשי דת אחרים שהשפיעו גם בצורה פוליטית וגם בצורה חברתית על העם.
ובכל זאת… היו רבנים שפנו לאמונה בישוע. אחד מהם היה רבי יחיאל ליכטנשטיין, רב מחוזי בטפיו זלה שבהונגריה, אשר חי במאה ה19. אחר הוא ר' צ'יל סלוסטובסקי, רב אורתודוכסי בדובנוב שבפולין אשר כיהן מאוחר יותר בלודג'. באמריקה ניתן להזכיר את מקס וורטהיימר, רב רפורמי במדינת אוהיו אשר חי בתחילת המאה הנוכחית. אנשים אלה היו מוכנים לעמוד בתוצאות אמונתם בישוע משום שהיו משוכנעים באמיתותה. כיום ישנם שפע של רבנים בעלי שם בעולם החרידי שפנו לישוע כמשיחם, אך כתוצאה של שנאת השונה, האלימות הקיימת במגזרים החרידים וכפיית הדת, על אף שישמרו בקשר עם יהודים משיחיים אחרים, אין לרבנים אלו את האפשרות להודות באמותנם באופן פומבי ולעיתים אף לא יספרו לבני משפחותיהם מחשש לחייהם.

יש סיבה לחוסר פתיחות זו. היא מביאה אותנו לסיבה נוספת לדחייתו של ישוע כמשיח, אם נרצה לתאר אותה במלים פשוטות, עלינו לומר כי ההשקפה הרבנית שונה מזו של המקרא. יהדות הרבנים (או היהדות המסורתית) איננה אותה יהדות המופיעה במקרא. מציאות זו היתה קיימת עוד לפני ימי ישוע. בימיו היו למעשה מספר כיתות ביהדות, כשלכל אחת מהן רשימת תורות ואמונות משלה. עם חורבן בית שני בשנת 70 לספירה ובעקבותיו אבדן הכהונה והיכולת להקריב קורבנות, נותרו בידי העם רק כמה אפשרויות. אחת מהן הייתה להסכים להכיר במות ישוע ככפרה על חטא. אפשרות אחרת הייתה לבנות מחדש את היהדות כך שתוכל להתקיים בלי בית מקדש באופן כזה שסליחת חטאים תתאפשר גם ללא קורבנות.
זו הדרך שבחרו הפרושים (הרבנים של הימים ההם), ועמדתם היא שהשתלטה לבסוף על עם ישראל והפכה להיות "היהדות". במקום שהמקרא ישמש מדריך עיקרי לחיים, הפכו הלכות הרבנים בתלמוד והמסורות השונות לעיקרי העיקרים בארגון החיים ובמחשבה היהודית. כתוצאה מכך, ומשום שלא היה לישוע כל מקום במסורות אלה, הכל קיבלו כמובן מאליו כי הוא גם אינו המשיח.
עמדה זו התגבשה עוד יותר בתגובה למערכת היחסים שהתפתחה בין עם ישראל לכנסיה הקתולית. עמדת הרבנים נגד ישוע ונגד מה שהברית החדשה מלמדת ומייצגת התחזקה במהלך ימי הביניים ואפשר להביא לכך מספר דוגמאות:
למשל, ראו כיצד מבינה המסורת את ישעיה נ"ב 13 עד נ"ג 12 (קטע המדבר על סבלו של המשיח, דחייתו על ידי עמו ומותו עבור חטאי העם). לפי תרגום יונתן, שהוא נוסח ארמי לתנ"ך מתקופה הקרובה לזו של ישוע, פירוש הפסוק הראשון בקטע הזה הוא, "הנה עבדי משיחא". במלים אחרות, הקטע נחשב לקטע המדבר על המשיח. לעומת זאת רוב רבני הזמן הנוכחי מייחסים את הקטע לעם ישראל על פי החידוש בפרשנות שהביא רש"י בימי הביניים. פירוש חדש זה אמנם נוגד את טענות המאמינים בישוע, אבל הוא נוגד גם את הדרך בה הבינו את הקטע רבני ישראל ומוריו עד לביאתו של ישוע.
דוגמא מתחום אחר היא הדרך בה נתפס אלוהים במחשבת ישראל כיום. רמב"ם החליף את המושג "אחד" המקראי במושג "יחיד" כאשר בא לדבר אודות אלוהים. כלומר, רמב"ם השתמש במילה שמשמעותה אחדות בלתי ניתנת לחלוקה במקום המלה המקראית המופיעה בקריאת שמע והעשויה להורות על אחדות מורכבת. בהמשך לכך שימשו שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם בסיס לעיצוב המחשבה הרבנית לכוון הנוגד את הוראת הכתובים.  מתוך האתר iGod.co.il של היהודים המשיחיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *