הילד המובטח

Posted on Posted in Uncategorized

דרמה נבואית על גורלו של עם, וילד שכולנו מצפים ללידתו…

לידת תינוק היא אחת הדרמות הגדולות של החיים, דרכה אנחנו יכולים להביט על פלא הבריאה. בעבר, כל אמא יהודיה החזיקה בתקווה שאולי בנה יאחוז במפתח של עתיד ישראל. יחד עם חבלי הלידה, באה המחשבה המנחמת ש"אולי הבן שלי יממש את הבטחת האלוהים לאומה. אולי הבן שלי יהיה המשיח?"

בספר ישעיהו, פרקים ז עד י, בעיצומו של משבר גורלי בהנהגת העם לנוכח איומים שהולכים וגוברים מפני אויבים אכזריים מכל עבר, אלוהים מבטיח שהוא לוקח אחריות לגורל העם, וכדי לזכות בביטחונם של בני ישראל, הוא נתן אות מאוד משונה: הוא דיבר על בן שיוולד, וישנה את המשך ההיסטוריה של ישראל. הנביא ישעיהו כתב על לידה מיוחדת, שתלווה בהתרגשות גדולה יותר מכל הלידות בישראל. הוא מדבר על בן שהוא גם גואל.

רקע היסטורי

על־מנת להבין את הייחודיות של נבואות ישעיהו, זה הכרחי להבין את התקופה שבה הוא פעל. תקופה זו הייתה מכריעה בתולדות ישראל. לאורך תקופת מלכותו של אחז הצעיר (715־735 לפנה"ס), ישראל הייתה מצוייה תחת איום מתגבר. בצפון, ממלכת אשור התחזקה תחת מלכותו של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר השלישי, שלאחר כיבושיו במזרח, הפנה את כוחותיו לעבר ארץ ישראל. תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר היה קרוב לחסל את שתי הממלכות ששלטו על חבל הארץ הקטן הזה שנקרא ישראל ויהודה. ממלכת שבטי הצפון היו על סף חורבן, תחת מכונות המלחמה המשוכללות של הצבא האשורי העוצמתי.

בתקופה זו, אלוהים הקים את הנביא ישעיהו, נביא שיכל לדבר אל הצרכים והפחדים של העם של אלוהים ולעורר תקווה בליבם – והוא עשה זאת בנאמנות כחמישים שנה. ישעיהו התעמת עם אחז ודיבר איתו באופן ישיר. ישעיהו התייחס לחששות המלך, ומסר לאחז דבר עידוד הישר מאלוהים:

ויאמֶר יהוה אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס׃ ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו׃
ישעיהו ז, 3-4

אחז היה מצוי בדילמה. מצד אחד, פקח ורצין איימו על המשכיות בית דוד ורצו לשים תחתיו את בֶּן־טָבְאַל למלך. מצד שני, ממלכת אשור מחצה כל ממלכה שעמדה בדרכה. השאלה שבטח עלתה בראשם של כל בני הממלכה הייתה, "מה עם ההבטחה של אלוהים בנוגע לכך שכסא דוד יעמוד לנצח?" אבל אחז, המלך המודאג, סירב לבטוח באלוהים.

ישעיהו הבטיח לאחז שאות ינתן על ידי אלוהים, אות שממלכת יהודה תוכל לסמוך עליו. מאחר והשושלת הייתה נמצאת תחת איום, העם היה צריך ביטחון לדעת שאלוהים הולך לשמור על בית דוד בדורות הבאים. לפיכך, האות היה צריך לענות גם באיזשהו אופן על השאלה, "מה יהיה גורלו של בית דוד?"

אלוהים הציע לאחז, דרך הנביא ישעיה, לבקש אות, "ממעמקי שאול או מגבוה למעלה," אבל אחז סירב לקבל את ההצעה. "לא אנסה את יהוה," הוא אמר. למעשה, לאחז כבר הייתה תכנית משלו כיצד להתמודד עם המצב – הוא תכנן לחבור בברית עם תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר, בניגוד לרצון של אלוהים.

ברור שאחז לא היה מעוניין באות או בכל מסר מאלוהים שעלולים היו לחבל בתוכניות שלו. ואז ישעיהו גער באחז ושאר ההנהגה, "לא מספיק לכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי?"

הנביא המשיך, ופנה בדבריו לכל בית דוד:

לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנואל.
ישעיהו ז, 14

הנבואה של ישעיהו נועדה להזכיר למלך יהודה שהגורל של האומה לא תלוי בתוכניות של צבאות האויב, או בבריתות בין ממלכות. הגורל של העם היה בידיו של אדוני אלוהי ישראל.

כישלון הנהגת השלטון ביהודה

מה היה בדיוק האות הזה שאלוהים נתן לעמו? משהו עמוק משאול או גבוה מלמעלה. ההנהגה של יהודה כשלה. הם איפשרו לעם להידרדר לעבודת אלילים, יהודה הייתה על הנתיב לאבדון. המלך אחז, באמצעות המרדף שלו אחרי בריתות צבאיות, העביר מסר לעם שלו – שאין ליהודה אלוהים שדואג להם. ההתנהגות של אחז מראה בבירור שהוא האמין שעתיד האומה תלוי בהצלחתו כפוליטיקאי. המלך אחז שכח את דבריו של קודמו המלך דוד:

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל
תהילים קכא, 4

עתיד האומה היה נראה רע מתמיד. כאשר המנהיגים נכשלים, העם מאבד תקווה. לאן העם יכול לפנות כאשר הם אינם יכולים לבטוח במנהיגים שלהם? במשך כל הזמנים, עמים התמודדו עם הבעיה הזו של מנהיגות בלי סמכות. אומה בלי מנהיגים חזקים ושפויים מצויה בסכנת היסחפות בים הרודנות והאווילות.

שלושה ילדים

בלב ליבה של מציאות כזאת, ישעיהו הכריז שאלוהים עצמו יתערב בעתיד האומה. הנביא בדבריו מפנה את תשומת ליבנו – הרחק מענייני מלכים ונסיכים – לעבר שלושה ילדים.

בפרקים ז' עד י' מוזכרים שלושה ילדים: שאר ישוב, עמנואל, מהר שלל חשבז. למה ילדים? מה הקשר בין ילדים ומלחמה? אחרי הכל, אנחנו מצפים מילדים להיות תמימים ופגיעים. הם אלו שחייבים את הגנתנו ודאגתנו. בעוד היותם ילדים נעימים ואהובים המוכנים ללמוד, זה לא רגיל להחשיבם כפתרון לאומה שנמצאת תחת איום. והאויבים של ישראל היו אויבים באמת מפחידים.

התשובה עלולה להיות מפתיעה, אבל לפעמים אלוהים בוחר להראות את כוחו העצום דרך ילדים. זה אופייני לבורא שלנו, אשר יכול להתגבר על כל צרה ולפתור את הבעיות של כל אומה, לעשות זאת על ידי חולשה של ילד.

ספר ישעיהו חוזר ומצביע על העובדה שאלוהים הוא מספיק חזק בשביל לגבור על אויביו ברגע, אך פעם אחר פעם, כאשר הנביא מדבר על האמצעי דרכו אלוהים יגאל את עמו, מצטיירת לנו דמות של ילד. אלוהים חזק מספיק בכדי להתגבר על אויביו, על ידי כך שהוא יהפך לפגיע, חשוף, וצנוע, שזאת התקווה היחידה, למעשה, להפוך יחסי טינה לידידות.

בנו של אחז

בבית אחז היה צפוי להיוולד ילד. הילד הזה היה צריך לגדול בתנאים רגילים, אבל לפני שהוא יהיה גדול מספיק לבחור בטוב על פני הרע, האשורים ימחצו את הארמים ואת ממלכת ישראל, כפי שבאמת קרה ב־ 732־733 לפנה"ס. האות של הבן שנולד, צריך היה להוות סימן לכך שכל המצב נמצא לגמרי תחת שליטתו של אלוהים. צבאות האויבים לא יכלו להוות איום עבור יהוה צבאות. גם לא חוסר האמונה של העם הנבוך, שהוביל בסופו של דבר לחורבן. בנוסף לגערה במלך על חוסר אמונתו, זאת הייתה גם נבואת תקווה שתפקידה היה להבהיר לנו שלמרות הכל, ההתערבות של אלוהים בענייני העם לא תימנע בשום דרך.

בנו של אלוהים

עמנואל, על־פי ישעיהו ז, 14, הוא השם שנועד לבן שטרם נולד. על־פי פרק ח' פסוק 10 ניתן להבין שהשם הזה, הוא פשוט הכרזה שאלוהים איתנו וזה נועד לעורר את בטחוננו באלוהים.

אבל מה הכתובים מנסים לומר לנו? חשוב לזכור, שאחז סירב לאות עמנואל ופנה למלך אשור. האות היה למען היהודים של תקופת אחז וגם אלה בדורות הבאים. אלוהים פעל להשיב את האמונה האבודה, לא רק של הדור של אחז אלא גם של דורות מאוחרים יותר בעם היהודי. זה הגיוני לומר שהנבואה דיברה גם על זמן שהוא מאוחר מהזמן שבו היא ניתנה.

הנביא אמר למלך שהאות שיינתן לנו יהיה פלא – על־טבעי – אחרת זה לא יהיה אות. זאת לא תהיה עוד לידה שגרתית, לא מקרה בו האם תקרא לבנה הבכור בשם שיבטא את תקוותה לעתיד טוב יותר. אלוהים הבטיח לשנות את מהלך ההיסטוריה – האות הזה ישנה את האופן שבו אלוהים מתייחס לאנושות.

אם לנבואה הזאת נועדה השפעה מעבר למקום ולזמן בו היא הוכרזה; אם ההצהרה הזאת נועדה להיות ההתגלות של אלוהים לעמו – הילד הזה היה צריך להיות משהו ממש יוצא מן הכלל.

יש שהציעו שזה היה הבן של אחז, חזקיה, האיש הבולט ביותר בתקופה זו. בכל מקרה, הוא אינו מתאים להיות הבן הזה מאחר שכאשר אחז עלה למלוכה, חזקיה כבר היה בן תשע.

ישנם האומרים שהילד הזה היה בנו של ישעיהו או ילד נוסף של אחז. בכל מקרה, מאחר והאם בנבואה נקראת עלמה, (עלמה – אשה צעירה, בתולה. בכל המקומות הנוספים שמופיעה מילה זו מדובר בבתולה צעירה – בראשית כד, 43, שמות ב, 8, משלי ל, 19) שתי הצעות אלו אינן מתקבלות. האם לא יכולה להיות אשתו של ישעיהו ולא של אחז.

יכול להיות שהכינוי עלמה כאן, מתייחס לכל האמהות ביהודה, שיתנו לצאצאיהם שם שיסמל תקווה באלוהים? אבל איזו אם שהיא בתולה תוכל להרות וללדת.

או יכול להיות שמדובר בדמות מסויימת שעתידה ללדת בן שהשם שניתן לו על־ידי הנביא מסמל את נוכחות האל בתוך העם? יכול להיות ששם הבן רומז על המשיח שבא? אם כן, האם העלמה, כפי שהנוצרים מאמינים, היא מרים ובנה זה ישוע?

הבסיס ללימוד על הלידה מבתולה הוא מסיפור הלידה של ישוע בברית־החדשה, שמציין שמרים לא ידעה איש. מתי א, 23 מצטט את ישעיהו ז, 14 ורואה את לידת ישוע כהתגשמות הנבואה הזאת. זה יישום לגיטימי של נבואה זאת מאחר וישעיהו דיבר על התערבותו הריבונית של אלוהים בעינייני ישראל.

הקטע במתי מייחס את ההתערבות העל־טבעית של אלוהים להתגלות של המשיח המיוחל. בסופו של דבר ההגנה של היהודים לא תגיע מבריתות צבאיות או הסכמים דיפלומטים, גם לא מעליונות צבאית על אויביהם. אלא היא תבוא מזרוע אלוהים באמצעות המשיח. אלוהים שלח את ישעיהו להביא מסר של תקווה בזמן קריטי בהיסטוריה של ישראל. ישעיהו ניבא על זמן שיבוא, בו אלוהים יתקרב וישכון בתוך עמו. כאומה, ישראל הייתה צריכה את הביטחון הזה שעל אף המשפט שקרב ובא, ההבטחה לנוכחות של אלוהים עדיין עומדת. הנוכחות הזאת לא נועדה להופיע בצורה מופשטת, אלא בצורה מאוד ברורה ונראית לעין, כעמנואל – ישוע.

כעמנואל, ישוע גם נותן לנו את ההבטחה שהוא יהיה איתנו תמיד עד קץ העולם. המילים המעודדות שאבדו מהמלך אחז מצאו את משמעותם הסופית בחיי כל אלו שהולכים בעקבות ישוע.

המסר שישעיהו נתן לאחז היה הזדמנות עצומה בשביל המלך להפוך מצב עגום. הוא היה צריך לדרוש את ההדרכה של אלוהים בנחישות, לא רק בשביל טובת עמו, אלא גם לטובת נפשו. אחז היה צריך את המסר הנבואי של ישעיהו בשביל לפתור את הקונפליקט הרוחני שהוא עצמו היה מצוי בו. אבל הוא עשה החלטה עלובה, הוא התעקש למצוא ביטחון באמצעות כוחותיו שלו, והביא חורבן על עצמו ועל ממלכתו.

אחז, בצביעות הדתית שלו, סירב לבקש אות מאלוהים. האם זה דבר קטן, לבקש אות מאלוהים, שביום אחד ברא את השמש ואת הכוכבים? הוא חצה את הים עבור בני ישראל והטביע את המצרים. אותו האלוהים שיכול לעשות הכל, בכל עת שהוא חפץ, לא נמנע מלהבטיח הבטחות בלתי אפשריות כמו ילד הנולד מבתולה. החלק הנפלא יותר בפלא הזה, הוא שהבן המובטח הזה הוא לא רק אנושי, אלא עמנו אל – אלוהים איתנו – הוא גם אלוהים.

היפלא מיהוה דבר?

אלוהים אתנו בגלל שהוא אוהב אותנו. אלוהים הפך לאחד מאתנו בגלל שהוא רוצה להראות מי הוא. אלוהים רוצה להיות אתנו אפילו כעת. השאלה היא, האם אנחנו רוצים להיות איתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *