האם זה נכון שיהודים-משיחיים מאמינים בקיום שלושה אלוהים?

Posted on Posted in שאלות ותשובות

לא ולא! הטענה שהיהודים המשיחיים מאמינים בשלושה אלוהים היא פשוט סילוף העובדות. האמת היא שמשיחיות מאמינה באל אחד בדיוק כמו היהדות.

על פי המשיחיות, בן-אדם בר תמותה אף פעם לא יוכל להגיע להבנה מלאה על קיומו של האלוהים האחד. הדרך הטובה ביותר בה ניתן לתאר את קיומו של אלוהים, היא לומר שאלוהים קיים בשלוש ישויות. אמונה זו אינה מתבססת על הנחות פילוסופיות אלא על כתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה.

אנחנו מקבלים את מה שהתנ"ך מלמד על אחדות האלוהים. קריאת "שמע" הייתה מאז ומתמיד הצהרת האמונה היסודית של עם ישראל: "שמע ישראל, יהוה אלוהינו יהוה אחד". אבל, בד בבד עם הדגשת אחדות אלוהים יש בכתובים גם רמזים לכך שאלוהים הוא במובן מסוים יותר מאחד.

אחד הרמזים האלה ניתן לנו בעובדה ששמות ופעלים המופיעים בקשר לאלוהים הם בלשון רבים. המילה אלוהים עצמה היא בצורת רבים. המילה המתארת אלוהים ביחיד – אלוה – מופיעה בכתובים הרבה פחות ממספר הפעמים בהם כתובה המילה אלוהים ברבים (ביחס של 10:1). גם פעלים בלשון רבים מצוינים בקשר לשם "אלוהים" במספר לא מבוטל של מקומות בתנ"ך. למשל, בבראשית כ' 13: "ויהי כאשר התעו אותי אלוהים מבית אבי…". אלוהים משתמש לעיתים בשמות תואר פרטיים בלשון רבים ביחס לעצמו. לדוגמא, בבראשית א' 26: "ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו…". גם תיאורים נוספים של אלוהים מופיעים לעיתים ברבים, כמו בקהלת י"ב 1: "זכור את בוראיך… בימי בחורותיך…", או בישעיה נ"ד 5: "כי בועלייך עושייך יהוה צבאות שמו".

מרשימה עוד יותר משמעות המילה המשמשת להכריז על אחדות אלוהים בקריאת "שמע", המילה "אחד". מילה זו משאירה מקום לריבוי במסגרת האחדות האלוהית. אפשר לראות זאת היטב בכמה וכמה פסוקים: "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך יקרא לילה. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א' 5), "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב' 24), "כל הקהל כאחד, ארבע ריבוא אלפיים שלש מאות ששים" (עזרא ב' 64), "קח לך עץ אחד… ולקח עץ אחד… וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך" (יחזקאל לז' 15-17). ה"אחד" נוצר כתוצאה מצירוף של בוקר וערב, איש ואשתו, פרטים בקהל או שני מקלות. עם זאת קיימת מילה עברית המתארת אחדות שאין לחלקה – המילה "יחיד". הסיבה לכך שהיהדות אימצה את הרעיון שאלוהים הוא אחדות שאין לחלקה, העומד בניגוד לכתובים, נמצאת בשלושה עשר העיקרים שכתב הרמב"ם. כדי לתאר את טבע אלוהים החליף הרמב"ם את המילה "אחד" במילה "יחיד"! אולם, כפי שראינו, בכתבי הקודש ישנם פסוקים רבים המלמדים שקיים ריבוי באלוהות האחד. אלוהים הוא אחד אך לא יחיד.

מלבד אלוהים עצמו, אנו מוצאים בתנ"ך שתי דמויות אחרות המתוארות כנבדלות מאלוהים, אך יחד עם זאת שוות לו: מלאך אלוהים ורוח אלוהים (רוח הקודש). מלאך ה' מוזכר פעמים מספר כדמות בפני עצמה אך בו בזמן הוא מזוהה כאלוהים. לדוגמא, בבראשית פרק ט"ז מוזכר מלאך ה' ("וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר, על העין בדרך שור") ואחר כך בפסוק 13 מיוחס לו השם המפורש ("ותקרא שם יהוה הדובר אליה: אתה אל ראי, כי אמרה גם הלום ראיתי אחרי רואי"). דוגמא נוספת נמצאת בסיפור עקידת יצחק: "ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר, אברהם! אברהם! ויאמר הנני. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כ"ב 11-12). גם כאן מלאך ה' הוא בעת ובעונה אחת נבדל מאלוהים ומזוהה כאלוהים עצמו. בנוסף ישנה גם רוח אלוהים. בכתובים מדובר על רוח אלוהים כעל אישיות בפני עצמה אך יחד עם זאת מזוהה עם אלוהים. לדוגמא: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (בראשית א' 2), "אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תקח ממני" (תהילים נ"א 13), "ונחה עליו רוח יהוה, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהוה" (ישעיהו, י"א 2).

מאחר ועם ישראל היה בזמנו מוקף בעמים שהאמינו באלים רבים, ובגלל שנטה לספוג השפעות מעבודת האלילים של עמים אלה, הדגיש התנ"ך את אחדותו של אלוהים יותר מאשר את הריבוי שבאחדותו. מאוחר יותר, בתקופת הברית החדשה, כאשר עבודת אלילים כבר לא הייתה עוד איום ממשי על ישראל, ניתן ביטוי ברור יותר לריבוי שבאלוהים האחד. "אלוהים", "מלאך אלוהים" ו"רוח אלוהים" מתוארים בברית החדשה כאלוהים האב, אלוהים הבן (המשיח ישוע) ואלוהים הרוח (רוח הקודש). כל זאת, כמובן, ללא כל ויתור על משמעותה הבסיסית של קריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד". ישוע עצמו אמר על הצהרה זו כי היא "הראשונה לכל המצוות".

אתה יכול למחות ולומר: "אבל, האם אין המשיחיים מאמינים שישוע הוא בן האלוהים? והרי, אם הוא אלוהים, כיצד יתכן שהוא גם בן? אתם הופכים אדם לאל. חוץ מזה לאלוהים אין בן!". ובכן, זה לא נכון! בשמות ד' 22-23 עם ישראל מתואר כ"בן אלוהים". בדברי הימים א' י"ז 13 מלך ישראל נקרא "בן" לאלוהים. גם בתלמוד נקבע שהמשיח יהיה בן לאלוהים: "תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להיגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך (תהילים ב' 7-8), שנאמר, אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גויים נחלתך" (סוכה מ"ב א).

מכאן מובן שהתואר המקראי "בן אלוהים" אינו מדבר, חלילה, על אדם שהופך לאלוהים, אלא פשוט מתאר קירבה מיוחדת לאלוהים. המשיח, אלוהים הבן, הוא גם בן האלוהים הנהנה מקרבה מיוחדת לאלוהים אביו.

המשיח הוא אלוהים שבא לעולם כאדם. בעבר הוא הופיע כמלאך, ועתה בשיאה של התקרבותו לבני האדם, הוא בא כאחד מהם. ישעיהו ט' 5 מתאר את בואו של המשיח במילים אלה: "ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר שלום". אם אלוהים הוא באמת אחד שיש בו ריבוי מהסוג שהזכרנו, אזי אפשרי שהמשיח ייקרא גם אלוהים וגם בן אלוהים. זאת המסקנה אליה הגענו אנחנו, היהודים המאמינים בישוע, מתוך עיון בכתובים. עם שאר אחינו היהודים אנחנו מצהירים "ה' אלוהינו ה' אחד". אחדות המתאפיינת בריבוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *